דני דורי / כמיהה בתולית |
אפפו חלונה
עת בוקר
שמש יוקדת אורה הזהוב
אט אט פורחת
בלב השממה
נושאת עמה,
בלבה,
את רעד ההתחדשות
אוחז בלבה
ברגליה,
מנתרת אל בוהק החמה
מאחוריה להבות של שממה
והיא,
כעוף החול או המים, המטילה ביציה בפעם הראשונה
מפיחה רוח חיים אל אוויר העולם
מתמזגת עם הרוח
קלילה
כעלה הנושר בשלכת הסתיו
נישאת על הגלים
וחלומה עמה
כמיהה בתולית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|