יש רגעים, שחבלי נפשי עומדים וממאנים לשכוח
אותך,
אותי,
אותנו,
יש רגעים שהלב אינו משג את תוגת השלוה
יש רגעים,
שהכאב נדמה כי קורע את נימי ילדותי
בסערת רגשות פורצת
כמתוך להבת אש,
הסנה הבוער
זוג נאהבים מתעלסים,
ופתאום...
דממה...
רוח מדברית קרירה סוחפת עמה כל הנמצא.
יש רגעים של דמיון,
שעולה
כמו נבט היוצא מן הטוף
אל אויר העולם
אל מסע החיים
בצמאון מוגבר,
ממאן להביט אל המחר.
יש רגעים
שמימי האוקינוס
סוערים,
נושאים בגליהם סירת דייגים קלה
ויושביה,
לא ידעו אם אל המערבולת
או אל האהובה, הכלה
יש רגעים שהכאב מנצח
מנתץ את רסיסי האהבה
פולח את לבי
מאיים לכבות את הכמיהה
ויש רגעים
שם
עוד
את
אני
געגועים.
|
