בקרוב אחבוש את מגן השריון
בכדי לצאת נגדך - לקרב חרבות
עוד מעט אצפה לכך, בכיליון-
שניים תותבות

אני אחריב לבך בדמעות
וחרבי תלטף מסכתך כפטיש
לבי ידמם מיפעת חוסר תזוזותייך המרגיעות
ויזעק - תרגיש! תרגיש!

עכשיו, כשגופתך מונחת לה בתוך שלולית של דם
ארשה לעצמי להתקרב בזהירות
אני אקח חרבך, ואסיר את המגנים
כדי שאוכל לראות את הצלקות הלא גלויות

ברגע זה - אני מבינה את ניצחוני הגדול!
אמצא לי מי-
שיטפל בפצעיי שגררו כאב כה רב
למרות הדימום הבלתי נפסק מחזי-
אני מוצאת לי אמת,
נצחית,
בין כל השקרים

כעת הספק נעלם - אני גיבורה! יוצאת במחול,
לבדי!
כיוון שבלילות חסרי ירח שלפני הקרב
הדבר היחידי שהיה בך אמיתי-
היה האנחות במיטה,
בזמן,
שאנחנו שוכבים.