אין לי סיכוי לשרוד, לא כאן, לא בגלגול הזה, אני נאכלת מבפנים
ומקרינה לבחוץ, ונכשלת בניסיונות לעבור את זה, אני נרתעת מלבקש
עזרה. אני משחקת בחיים שלי כמו במחזה לא מוצלח של שייקספיר
במגמת תאטרון .

אני לא ממוקמת, ואני לא מתכוונת מהבחינה הפיזית. אנשים מסתכלים
עליי ברגע זה וחושבים שאני כותבת סיפור דימיוני. אנשים
חיצוניים, זאת אומרת כל בן-אדם שהוא לא אני !, לא מבינים מי
אני באמת ומה המניעים שלי לחיות (כבר לא נשארו הרבה). אני
יודעת לחייך ת'חיוך המזוייף שצריך, אני יודעת להסתיר ולשמור
בפנים רגשות, הרגשות מהאנשים שכנראה לא צריכים לדעת ולראות.
אבל כשאני "מועדת" גם אם זה רק לשבריר שנייה אני יכולה
"לקרוס"(נפשית לא פיזית... או שאולי גם פיזית)
כמו מגדלי התאומים... ואף אחד לא ישים לב, ואף אחד לא יתייחס
לזה .
אני בוכה המון, בדר"כ מתוך דיכאון, אבל יש פעמים שאין סיבה
מוגדרת
(זה איזשהו סוג של שיחרור מבחינתי).
מבחוץ אני נורא קשוחה, חזקה ומגוננת על האנשים שקרובים אליי,
אבל לא פעם אחת יצא לי לחשוב ולנסות להבין ש... אני זאת שצריכה
שיגנו עלייה, מה אני מגנה על אחרים??!??!
אנשים לא ממש מבינים אותי. גם האנשים שקרובים אליי כבר לא
מבינים אותי, אני ממש לא בטוחה שפעם הם הבינו.
אני דואגת לחברות שלי, כל אחת ואחת מהן חשובה לי... אבל... כבר
יש מי שדואג להם... חוץ ממני... ואני... אני לבד... גם החברות
שלי לא ממש דואגות לי... הן לא מתקשרות "לנחם" גם שהם יודעות
שאני צריכה ת'שיחת "עידוד" הזאת, הן מתנהגות כאילו כלום לא
קרה...
אבל קרה!!! אני נמחקת!!!. אני שונאת לרחם על עצמי, אני לא
רוצה להגיע למצב שזה מה שיקרה (ואולי זה כבר קרה, ואני לא שמתי
לב)
אני שונאת שמרחמים עליי... אני לא רוצה להגיע למצב שזה יקרה
(אולי זה כבר קרה, ואולי לא )אבל... בא לי למות!!! אני
לבד!!! ולכם זה לא מזיז ולכם לא אכפת ובכלל לא שמתם לב...
ועוד אומרים לי שאני
שקופה... אתם כל הזמן מסתובבים סביבי לא שמתם לב שמשהו השתנה
??!??!?!?לא שמתם לב שאני צריכה עזרה?!?!??
שאני צריכה מישהו לדבר איתו ?!???! לא שמתם לב שאני
מפחדת?!?!?
אני מפחדת להיות לבד!!!
אני לא באה בטענות אליכם... אני רק מבקשת שתיפתחו ת'עיניים
ותשימו לב אליי אני נמחקת תעזרו לי... .או שאולי מאוחר
מדי...

                     אוהבת תמיד
                     שני
נ.ב.

יכול להיות שיהיו פה חלקים שלא תבינו... זאת רק הוכחה... כמה
כולכם מנותקים ממני .

ואתה... שכנראה בגללך סבלתי כל כך... איך יכול להיות כל כך
עיוור?!?!
איך לא שמת לב שאני כל כך אוהבת אותך?!??! כולם(!!!)שמו לבחוץ
ממך... התעללת בי ולא במודע (או שכן) ואני מקווה שזה ישב לך על
המצפון ויכאב לך!!!... כמו שכאב לי בגללך.