נוגעת באור שממולי וזה חם.
אם אכווה תישאר צלקת, מזכרת.
אולי אתקרב, אבל לא יותר מדי.
הפעם לא אטעם הכל מיד.

אני רוצה כל-כך להרגיש את חום גופו, נשימתו.
אם אלחץ את כף ידי לאש,
הוא ישיב באש חזקה יותר ויכבה הכל.

אתה כה קרוב ואסור לגעת.
בתוכי גם מחלחל הפחד.
איני יודעת,
אם הפעם אוכל לארוז וחסל.
אתה פה לידי מרגיש את נשמתי.
אני שלך. תמיד השארתי פינה בלבך.

עכשיו מחכה
לאור בקצה המנהרה.
הוא קרב, אך עדיין רחוק.
אני לא אניח כף ידי בלהבה.
אולי עוד מעט, ודאי, לא עתה.