|
הם הולכים אחד אחד
בטור לא מסודר
הולכים הם יד ביד
והופכים הם לעפר
עוזבים ידיים ונעלמים
"אמא, איפה את?"
קולם של הילדים
דועך לאט לאט
לבור ענק נשמע הקול
קול רעם מצמרר
נופלים אל תוך השכול
וגופם אט מתקרר
ילדי הנשמות
אחיי לאהבה
נושמים את התקוות
אך חיים באכזבה... |
|
|
רבים שואלים
אותי, כמה-כמה?
ואני עונה, נו
בחייאת אנשים,
אני היחיד שרואה
כדורגל בימינו?
האפרוח ורוד,
והשופט בנזונה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.