אני צועדת ברחוב האפל שלך
רואה רק את אלומות האור
אני עיוורת, רואה רק מה שאני רוצה לראות
אני חירשת, לא שומעת את האזהרות

אני אילמת, לא מוציאה מילה
מפחדת להרוס את ההרמוניה השבירה
אם אגע, אולי הכל כאבק יתפזר
שומרת בקושי על שלהבת הנר

מילות הדבש המתוק שלך
מדשנות את לבי
נוטפות ארס ורעל סמויים
בכל צעד ושעל ברשת הפיתויים

ואני, מסרבת לפקוח עיניים
מדחיקה את הצללים לשוליים
הכתובת על הקיר זועקת
אבל בבועתי שורר השקט

אתה שם, מנחם, מרכך, מאזין
והכל הצגות בתיאטרון החיים
משחק בי כמו בקלפים
כמו הגלים בחופים

הופך להיות השמש והלבנה במילואה
אתה מרכז חיי, רק בצורה שיקרית והזויה
אתה לא שלי ולעולם לא תהא
לבסוף רק תיוותר זיכרון מר בראש רפה

ולהבת האהבה שלי שרק מתלבה עם הזמנים
בסופו של דבר תחרוך אותי לכמה שנים
לילות התשוקה יתגלו כלילות בודדים
וכשתלך, לבי מדם הבדידות יאדים...