בלי לקום מהכיסא

בתשעים דקות של חום
היא פורמת את גבם
מסרקת מפניהם את הגאווה
ומעבירה אותם מהאדם אל החיה
אל האדם
היא עוטפת אותם ביחידנות
בייחודיות
ב"יחד".
קושרת ביניהם את כל מה שנגזר משך שאר היום
מאחה.
מפרקת.
מרכיבה את יכולתם לבנות.
יוצרת את יכולתם להמציא.
מטפחת.

גברת

קמטיה שלה רועדים מפניה ביראה
קומתה חרדה שאינה מספקת את גובהה
בעברה, הייתה מלכת הלילה
היום היא קיסרית המילה החצובה. המדממת.

אין בפיה פירושים
או תשובות לחידותיך
לשונה ועיניה שוות.

היא תנץ בך אהבה
לכל אשר הותפל בידי רוצחים אחרים.
עוד עומד לה כוחה
להדליק בך קריאה

רציתי לספר לכם על שתי נשים גדולות. שתי מורות בחסד ששינו את
חיי.
בשתיהן נתקלתי בעת לימודי ב"בית צבי" בית הספר לאומנויות הבמה.

הראשונה, הגברת רות זיו אייל, לימדה אותנו תנועה על הבמה.
שיעוריה היו שעה וחצי של מקלט מפני העולם האמיתי בבית הספר.
בשיעוריה נשכחו דברים כמו "קינאה", "תחרות", "לחץ" ועוד. היא
הייתה מפרקת את המתחים היא בלתי נסבלים. את כל זה עשתה בלי
לקום מן הכסא. גופה בגד בה כאשר חלתה במחלה איומה המשתקת את
הגוף אט אט. את השיעורים של רות זיו אייל אני נוצר בלבי בכספת
ומיישם אותם וחוזר עליהם שוב ושוב ושוב ביום יום שלי, אפילו
שאת בית הספר עזבתי מזמן...
הגברת השנייה היא רמה סמסונוב. רמה שהייתה הגברת הראשונה של
האופרה הישראלית (תמונת ענק שלה אפשר לראות באולם הכניסה
לבניין האופרה החדש), הייתה שנים מורה לפיתוח קול בבית צבי
ובמקומות אחרים. לאחר שכבר לא יכלה היתה להמשיך לשיר, פנתה
ללימוד קריאת שירה.
שיטת הלימוד המאוד מיוחדת שלה, בשילוב עם האישיות הותיקה
והייחודית, הצליחו לגרום גם לבורים ביותר בכיתתי לפתוח ספרי
שירה, להשקיע ולהתאהב במשוררים שלא שמעו עליהם מעולם.