חשבתי
שמן הקרעים אתה תגדל
ותוריש לי היום נדבת שכחה
ותפרוץ מערב שבת הרוג
כשידי פשוטה אליך,
נדבה, נדבה...

חשבתי
שמן הכוכבים אליהם נפלו חלומות,
אתה, תקרא לי
- הרפי !
וממרחב הכפירות של אני ואתה,
גבורי אגדה
עם דפים חסרים וכריכה קשה,
מאד קשה,
אתה תגיח ברגע אחד לסקל את אבני גופתי המפורקת
ולהכין את השדה ההוא,
ללינת לילה,
לצינת בוקר.

חשבתי
שתבוא בגפך עם הסל
ושנינו נאכל את מה שנותר.
על האדמה בריח הגשם,
על יד עקבי החיות הפצועות.

תודה שאינך יכול
ואל תנוע לקצב פרפורי המוות בחדרי.
תשיל את עורך לידי ושכב בדממה,
איש מקרי.