יושבת בחדרי חושבת עליך,
כמה קשה לי להיות בלעדיך,
ולידי נר קטן.
וכמו הנר, אהבתי בוערת,
וכמו העשן, אני מתערטלת.
וכשעוות הנר נמסה אני לאט לאט.
כי ללבך איני יודעת, אפילו לא מעט.
מנסה אותך לשכוח, את הנר לכבות,
כי קשר בננו לא יכול להיות.
אך הנר לא נכבה, הוא ממשיך לדלוק,
וכמו האהבה אותו אי אפשר לכבות,
הוא בסוף ידעך, השאלה מתי?
מתי יפסיקו לזלוג הדמעות מעיני?
וכשהנר ידעך, תדעך אהבתי אליך,
האם זה יכול להיות?
כך חוזרות שוב ושוב אותן התהיות
ובינתיים אמשיך אותך לאהוב.
מי יודע, אולי יהיה גם טוב.