כשסיפרתי לשרונה על מה שקרה לי בגיל תשע, הרגשתי הקלה מסוימת
וכבר לא פחדתי יותר מבנים,
אולי קצת אבל פיתחתי מספיק בטחון בשביל לדבר איתם.
אני גרה בפנימייה מגיל עשר, אחרי שאימא שלי גילתה מה אבא
עושה.
אימא גילתה את זה כשיום אחד הגיעה חברה לישון אצלי, אימא שמחה
נורא. אף פעם לא ישנו  אצלי חברות והיא הסכימה מיד. אבל אני
התנגדתי בתוקף וגירשתי אותה מהבית הצעקות מחרידות, אימא שלי
ממש כעסה עלי, ואל היחס שלי, אמרתי לה שאיך אני יכולה להזמין
חברות כשאבא עושה לי דברים כאלו בלילה וברחתי לשירותים.
אחרי שנרגעתי יצאתי וסיפרתי לה הכל, מתי שהיא הולכת לעבודה
בלילה, הוא נגע בי, בהתחלה זה היה כיף ותפסתי את זה כמשחק אבל
כשהתבגרתי הבנתי מה הוא עושה.
אמר שאני הפרח  שלו, הילדה שהיא רק שלו, אמר שהוא אוהב אותי.
אימא הבינה הכל ואמרה שהכל יהיה בסדר, הוא לא יגע בי יותר.
הערב כשאימא הלכה לעבודה לא הצלחתי להירדם, ואד שמעתי את
הצעדים המוכרים, את החריקה של דלת העץ ושוב את הנגיעות האלו,
הוא סובב אותי על הגב, ליטף אותי וברע הכניס את היד שלו
למכנסיים, אימא נכנסה, היא הצרחה עליו המון זמן ואיזו שכנה
התקשרה למשטרה כי היא חשבה שקורה שם משהו.
מהר מאוד הבית התמלא שוטרים שלקחו את אבא, אני דווקא שמחה
שלקחו אותו.
מכרנו את הבית ועברנו לסבתא, גרתי שם שנה ואז עברתי לפנימייה.
זה מקום מדהים, אנחנו מחולקים לקבוצות ולכל קבוצה יש מדריך,
התחלה היה לנו מדריך כזה חמוד אבל הוא עזב כדי ללמוד משפטים,
בבית הספר יש לנו המון מגמות, ממחשבים וטכנולוגיה עד ספורט
ופסיכולוגיה. אני בחרתי פסיכולגיה, רציתי להבין מה עובר עלי
בגלל כל הדברים שקרו לי.
דן היה ממש תומך ועוזר, לא רק בשיעורי הבית, גם חברתית אם זה
לקחת אותנו לאכול פיצה או להביא לנו יועצת יופי כדי ללמוד
להתאפר.
שרונה, החברה הכי טובה שלי וגם אחותו של דן חיה בפנימייה מגיל
צעיר והיא לא יודעת למה, היא אומרת שלא איכפת לה כי אם היא פה
אז משהו רע קרה לה במשפחה וההורים שלה אשמים וחוץ מזה, טוב לה
פה.
היא תמיד מדברת האומץ אבל אני יודעת שהיא פוחדת לגלות כי זה
יכניס אותה לדיכאון שאולי היא לא תתגבר עליו. יום אחד דן בא
לבקר את שרונה ופתאום התחיל לרדת גשם אז הוא נשאר לישון
איתנו.
ובבוקר לחזור למעונות שלו בדרום.
באותו לילה גיליתי על דן דברים שלא ידעתי קודם, ישבנו שלושתנו
ודיברנו אבל שרונה נרדמה מהר מאוד.
"נו, איך הלימודים?" שאלתי.
"את יודעת... מסתדרים, ואצלך?"
"אני תלמידה טובה, לומדת פסיכולוגיה."
"מה לומדים שם בכלל? בפסיכולוגיה? סתם לשמוע אנשים?" הוא דיבר
וצחק.
"כן בדיוק, אני לומדת איך לשחרר סודות מאנשים, לארגן להם את
המחשבות, להרגיע, נגיד, יש אנשים שיש להם סוד ישן ממש גדול
והוא תקע בפנים והם לא יכולים להוציא אותו, אז אני עוזרת להם
וזה ממש קשה!"
"אוקי, נעשה עסק אני יעזור לך בלימודים ואת תוציאי ממני את
הסוד שלי אוקי? אבל לשרונה אסור לדעת מזה."
"למה לא? זה קשור אליה? ממה אתה מפחד?"
"אני חושב שהיא תישבר, שלא תעמוד בזה."
"אני לא יכול לספר לך את זה, זה נעול שם בפנים."
אוקי  אני אספר משהו ואז אתה וככה עד שתשחרר מספיק."
"בסדר אבל זה יהיה לילה ארוך מאוד... "
"לי אין בעיה."
"אז בואו נעבור לחדר אוכל, שלא נפריע פה."

יצאנו החוצה מחדר האוכל ורצנו לחדר האוכל, הגענו רטובים.
מצאנו כמה סמיכות בארון וגם תנור קטן, ישבנו בפינה והתלנו
לספר.
דן ביקש ממני להתחיל כי הוא עדיין לא הרגיש נוח מספיק.
אז התחלתי...
"כשהייתי קטנה המצב הכלכלי שלנו לא היה טוב, גרנו בדירה שכורה
ולא היה לנו מספיק כסף לשלם את החשבונות אז כמעט העיפו אותנו,
אבל אז אחי הגדול השתחרר מהצבא והוא התחיל לעבוד וגם אימא שלי
עבדה בשתי עבודות פקידה בבוקר ואחות בלילה."
"ומה עם אבא שלך? הוא לא עבד"
"הוא עבד הסיע סחורה מיפו לחדרה. עכשיו אתה"

"אוקי... לי מעולם לא היו בעיות כלכליות, זה לא הסיפור שלי אני
סתם משוויץ...
טוב, היום הראשון שלי בבית הספר היה היום המאושר בחיים שלי,
אבל אני לא זוכר אותו תורך!"
"אוקי, זה באמת הולך להיות לילה ארוך, טוב נו הסיפור השני שלי,
רצו להעיף אותי מבית הספר כי שמתי פיקות מתחת לשולחן של המורה
והיא חטפה התקף לב... לא סתם. באמת רצו להעיף אותי אבל בגלל
ציונים. הייתי צריכה לעזור בבית, נגיד להכין אוכל ולכבס וכל זה
אז לא היה לי זמן. אבל הביאו לנו עובדת סוציאלית שעזרה לי
ו...."
"רגע! תני לי לנחש, את חזרת להיות תלמידה מצטיינת וכולם אוהבים
אותך? נוגע ללב."
"בערך, אוקי עכשיו אתה!"
"גם אותי רצו להעיף מבית הספר, כי הייתי ליצן הכיתה ותמיד
התחצפתי למורים אבל בסוף הבנתי שזה לא עסק והתחלתי ללמוד."
"טוב תורי, אני ורצה לספר לך סיפור שכבר סיפרתי לשרונה, וזה
אולי יפתיע אותך קצת..." כשסיפרתי את זה דן הרגיש  מאוד לא
נוח, הוא שאל המון שאלות כמו:
"אבל איך הוא יכול"
"ומה הוא עשה?!"
"ומה אימא שלך עשתה?"
"מתי זה התחיל?"
ודברים כאלה בלי לתת לי לענות בכלל. בסוף סיימתי את הסיפור שלי
בלוש לפנות בוקר.
"טוב דן נראה לי שאין יותר מדי זמן כי חדר האוכל נפתח בחמש אז
אולי תנסה לספר לי?"
"טוב אבל פשוט אף פעם לא סיפרתי את זה לאיש, כי... את זוכרת
שסיפרת לי על אנשים שיש להם סוד נעול והם לא מדברים עליו ?
נראה לי שאני כזה, אני תמיד ברחתי מזה, זה יכול לשנות לך את
התפיסה בעולם, ואת תמיד תסתכלי עלי אחרת! אני לא יכול,
סליחה."
"דן! קח נשימה ותחשוב על מישהו שאתה רוצה שיהיה פה כדי להגן
עלייך טוב? עכשיו תנסה בבקשה"
דן שתק כמה דקות ואז התחיל, הוא צדק, זה היה מזעזע.
"הכל התחיל בגיל ממש צעיר אני לא ממש זוכר, ההורים שלי רבו
המון ואז התחילו לריב עלי ועל שרונה, בין כל הריבים  נשארתי עם
אבא שלי  הוא היה ממש נחמד, לקח אותי לסרטים, לטיולים תמיד
ביחד. אמר שהוא אוהב אותי, אמר שאני "הפרח של המשפחה."
"נו? מה רע בזה אבא ובן חברים טובים, נשמע טוב, כזה וורוד
מושלם לא?"
"בהתחלה כן, אבל הוורוד נהייה אפור ואז שחור. אבא שלי רצה
לנקום באימא על זה שהיא עזבה אותו והוא התחיל לגעת בי, את
מבינה נכון? בהתחלה היה כיף, הוא ליטף אותי בראש בגב וברגליים,
הוא ניסה להכניס לי את היד מתחת לחולצה אבל הוצאתי אותה ואמרתי
לו שהיא קרה מדי, ואז לאט לאט הוא הכניס לי את היד..."
דן נאחז בשמיכה והתחיל לבכות. פתאום הבנתי ששרונה עומדת
בכניסה, בהלם טוטאלי, דן לא שם לב אליה.
"הוא ניסה לאנוס אותי כמה פעמים, היה מוריד לי את המכנסיים
בזמן שאני עושה שיעורים ולוחש לי באוזן להמשיך לעשות שיעורים.
הכאב רק גדל אז ניסיתי לדבר עם אימא אבל היא לא שמה עליי, היא
מרה שהיא מצאה גבר שיהיה יותר טוב מאבא וממני ביחד. בסוף כל
הריבים נגמרו ואימא הודיעה שהיא לוקחת את שרונה ועוזבת את
הארץ, לא הסכמתי פחדתי שהיא תעזוב אותה שם כמו שהיא עזבה אותי,
סתם ככה. הכרתי אחת שגרה בפנמייה, היא הסבירה לי מזה וביקשתי
ממנה לארגן לי פגישה עם המנהלת שלה, והנה אני וגם שרונה."
בבוקר נפסק הגם ודן הלך. אחרי שבוע שרונה חיפשה התקשרה למעונות
אבל הוא לא היה חיפשנו אותו אבל לא ידענו לאן היה יכול ללכת,
התקשרנו למשטרה  ואז מצאתי פתק בארונית שלי, פתק מדן שעליו היה
כתוב באותיות קידוש לבנה

תודה