הם נפגשו בלשכת העבודה, הוא היה גבוה, יפה תואר, עיניים כחולות
ושפמפם קטן. לא היו אז הרבה מובטלים צעירים בלשכה, כך שהוא
הניח את אופניו וניגש לדבר אתה, הוא אמר לה "אני גר לא רחוק
מכאן ולבד" היא ענתה "אני עדיין לא מכירה אותך מספיק ואין אני
נוהגת להכנס לבית של גבר
כמעט זר" לבסוף הצליח לשכנע אותה להגיע לדירתו, היא לא הבינה
איך הצליח, כי בדרך כלל לא היתה מעיזה.

כבר בכניסה ראתה דברים מוזרים, משני צדי השביל המוביל לדירה
היו מונחים כל מיני גרוטאות, גלגלים, חלקי אופניים.
בתוך הדירה נראתה גם כן עזובה, מטת סוכנות ישנה, שולחן עץ מהוה
וכמה תמונות זולות על הקיר,
בין התמונות התלויות על הקיר, ראתה זוג צעיר ויפה, חתן וכלה,
כשהתקרבה ראתה שזה הוא, ידידה החדש. נרתעה לאחור, רעדה אחזה
אותה כי לא ידעה שהיה נשוי, ואז הוא פנה אליה ואמר "את בטח
ראית את התמונה, זאת היתה אישתי, היינו נשואים זמן קצר בלבד,
אבל היא עזבה אותי, יותר נכון, ברחה להוריה."
כששאלה מדוע היא עזבה כל כך מהר, "הכית אותה?"
הוא ענה לא, יותר גרוע, עשיתי לה דברים איומים, אני לא יכול
לספר לך" .

היא התחלחלה, גופה סמר, אך לא רצתה להראות לו, ושיחקה אותה
קולית. כשבקשה ללכת ליוה אותה לביתה, כשהם צועדים ברגל בדרך די
ארוכה, סיפר לה "אבי נמצא בבית סוהר, היה רופא ידוע, עסק
בהיפנוזה, היפנט אדם והאיש לא הצליח להתעורר", "ואמך"? שאלה ,
"אימי נפטרה, וכך נשארתי לבד בעולם".

היא לא ידעה אם זה הרחמים , או הסקרנות שגרמו לה לבוא אליו
הביתה כשהוא הודיע לה בשמחה "יש לי הפתעה בשבילך" כשהגיעה
לדירה הוא יצא לסלון וקרא " ת ד ם, ת ד ם " , היה לבוש בדיוק
כמוה, שמלה אדומה צרה עם (שניץ) פתח בצד, פאה נוכרית בצבע חום
מעוצבת כקרה ליפסטיק אדום, רק עיניו הכחולות והשפם הדק שנשקפו
מהמראה הזכירו לה שזה הוא מחופש כמוה.
ברחה על נפשה כמו עקצה אותה דבורה.