|
דמעותי השחורות
נושרות על לחיי הוורודות
היכן אתה מסתתר בלילות?
אני לא יודעת,
מחפש אחרות
אני שומעת.
הפכת את לילותי לדמעות
המחליקות על לחיי
הדובדבנים האדומות.
חיים שלמים אתה לא זוכר
ואת ליבי אתה שובר.
מה אעשה בחיי?
הכאב ממיס אותי,
הלב העני שאהב אותך
היה עשיר באהבה כל כך
האש הבוערת בי
לא תכבה במהרה.
הבית החשוך הזה שאני שרויה בו
ממתין לסוחר הגרוטאות
שיאסוף את השברים.
אני מחכה שיום אחד גם אתה
תחטוף את המכה
ואז אולי תבוא בזחילה
אבל אני כבר לא אקבל אותך חזרה. |
|
|
אמא אמרה לי
דני
ילדי הוא גיבור
ונבון, ילדי לא
יבכה אף פעם
כפתי קטון.
אמא, אמרתי לה,
קוראים לי אייל,
ואני בוכה כבר
שעה, אולי קצת
יחס?
אחד - בן של
גננת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.