אני נכנסת לשרותים, מתכופפת מעל האסלה. אותו ריח של חומר ניקוי
צורם לי, מעלה בי זכרונות. שעה קודם לכן כרעתי לצד השרותים,
שיחררתי את נשמתי. הצריבה בגרון ושיכרון החושים שהרגשתי
מורגשים והם כ"כ מציאותיים. אני עוצרת לרגע, נזכרת. נזכרת איך
הוצאת אותי מהשנאה העצמית, איך הרחקת את מותי. הושטת לי יד,
תפסת בזרועי, אמרת שאתה אוהב אותי, משכת אותי והוצאת אותי
מהחור השחור בוא שקעתי.
"אני תמיד, תמיד תמיד אוהב אותך... ואני מקווה שאת מרגישה את
זה בליבך". המשפט הזה מהדהד בראשי.
אני אוהבת אותך, אני אחפש את אמא שלך כשאגיע למעלה ואשלח לך
נשיקה מהעולם הבא.