בוא נלך שוב אל הים, ביחד
אני אשתובב לי בין הגלים
אתה תישאר בחוץ ותצפה, מחייך
אני אשאל שאלות של ילדה קטנה
ואתה תסביר לי ברצינות איך הירח מזיז את הגלים
ובין גיאות לשפל
נתנשק לנו אל מול שקיעה
אחר כך תסיים את הסיפור שאינו נגמר
על היווצרות העולם
ואני אתלה בך זוג עיניים מעריצות -
איך אתה יודע כל כך הרבה?
בוא נלך שוב אל הים
בין גל ראשון לגל שני
נרטיב את הרגליים
אתה תרדוף אחרי, אני אפלוט זעקת צחוק
ואפול עליך, נתחבק...
אתה יודע, אני הולכת אל הים
לבד
ומסתכלת על הגלים - בלעדיך
כל השאלות נשארות בלא מענה
ומגופי יוצאת רק זעקת שבר
וגעגועים
בין גל לגל אני תורמת את מנת המלח שלי
לאלוהי הים,
ובוכה
על הגלים ששבויים במעגל האינסופי
הולכים וחוזרים
ואין איש יודע מאין הם באים ולאן הם הולכים
בוכה על הגיאות שהיא זמנית,
מזדהה עם השפל
ובעיקר חושבת על החוף
על החול
שהגלים והאנשים משאירים בו סימנים
משנים אותו
ועם זאת הוא תמיד נדמה
חלק
כמוני
שהכאב טבוע בי
ואני טובעת בו
ורק אני יודעת על קיומו.
בוא נלך שוב אל הים!
ספטמבר 2003 |
