שנה וקצת, אני כותב
על ארץ האבות
מילים קשות מכל הלב
פורקן לדיכאונות
קשה לראות מן הזווית
שבה אני נמצא
את התחתית של החבית
או אור במנהרה.
לפני שנים, נביא קודר
חכם וגם נאור
חשב על צבע הנמר
ועל אדם שחור
אותו נביא שאל עצמו
בזמן שלא הבין
האם נמר, יחליף עורו
ועור כושי, ילבין?
את הפתיחה, אני כותב
על האני, שלי
ציטוט, מפי נביא כואב
על מה שמסביבי
אני חושב על עם סובל
וגם על מציאות
נביא כותב, על מתנחל
הלום משיחיות.
רוב רובם של בני אדם
הם זן שמסתגל
הם מוכנים לחשוף גופם
מול זר ומתנכל
אם יש מושג, קדוש, אצלם
הוא, ערך החיים
עליו יחיו, יקיזו דם
וגם עליו מתים.
ישנו מיעוט, מקיז דמים
מוכה וגם סובל
נותן נפשו, על הטרשים
בשם קדושת האל
הגבול אצלו, באור כשדים
כך אברהם, הבטיח
החוק, זה חוק האלוהים
ומלך, רק משיח.
אני חולם לכתוב שירים
על אהבה וצחוק
מילים, על אנשים בוכים
לזרוק וגם למחוק
לראות שגם נביא סוער
טועה ולא מבין
לראות נמר, בעור אחר
וכושי, שמלבין...
יוני 2001 |
