הם התגוררו יחדיו באותה אחוזת בית צנועה ונושנה בת שני חדרים
שאביו המנוח רכש בתחילת המאה הקודמת. בחדר אחד - הוא,הולך בטל-
בן ארבעים גרוש מאישה וילדים; בשני -היא, ערירית, שהיתה לאביו
מנהלת משק בית ואשת חיק וכיום בגיל מופלג של שמונים ושבע
מבלה ימיה בחדר שציווה לה האב במותו. בין חדרי השניים הפרידה
חצר קטנה בה החזיק בכלבים.
בשעה מוקדמת בבוקר יום ראשון נפל דבר כשהכבאים הוזעקו לכבות
דליקה שפשטה בחדרה אלא שלא נותרה להם תעסוקה. הקהל הרב שהתאסף
בחצר צפה באמבולנס שפינה אותה לבית החולים. היא היתה בהכרה
סבלה מפגיעות בפניה והתקשתה להזיז את פלג גופה העליון. השוטרים
בניידת ביקשו ממנו לתת פרטים אודות הארוע והוא סיפר שהתעורר
בבוקר ושמע את הכלבים נובחים, יצא מחדרו הבחין בעשן פרץ לחדרה
וכיבה את השריפה במים. אחר כך באו אנשים שהוציאו אותה לחצר.
תוך מהלך התיחקור נתקבלה קריאה במכשיר הקשר והוא נתבקש על ידי
החוקר להתלוות אליו לתחנה להשלמת פרטים. שם נעצר בחשד שניסה
לרצוח את הזקנה.
באמבולנס סיפרה הזקנה שבא בבוקר לחדרה, גרר אותה מהמיטה הצמידה
לריצפה כשהוא דורך עם ברכיו על חזה לבל תזוז והדליק בגפרורים
את המיזרון. היא צעקה הרגישה נשרפת ואיבדה את ההכרה. בחצר
התעוררה שטופת מים ראתה אותו מסתובב ופחדה לדבר. החובש העביר
מידית באלחוט את המידע לתחנה וזו עידכנה את החוקרים בשטח.
בחקירתו הכחיש מכל וכל את סיפורה וטען בלהט שהציל אותה -"כולם
שם אמרו לי תודה". חיפוש מדוקדק בחדר השרוף העלה בין היתר
ארבעה גפרורים וזוג כפפות עשויות לבד. בבית החולים צולם גליון
חדר המיון והעתק צורף לתיק החקירה.
כשהוגש נגדו כתב אישום פנה אליי מעסיקו לשעבר וביקש שאייצגו.
צילמתי את חומר הראיות במשרדי התביעה ופגשתי בו בבית המעצר.
אמרתי לו שיקבל את הייצוג הטוב ביותר וביקשתי שיגלה סבלנות -
עיון ראשוני בתיק מגלה סיכויים לתוצאות טובות. בדיון המקדמי
אכן שוחרר ממעצרו בערבות לא גבוהה נאסר עליו לשוב לביתו לתקופת
המשפט ועבר להתגורר בבית מיטיבו.
ריחו של הזיכוי העתיד לבוא כבר עלה באפי. עצם השיחרור רמז על
ראיות חלשות של התביעה והערכתי היתה שגירסתה המוזרה של
הישישה לא תעמוד במבחן החקירה הצולבת: יהיה קשה מאוד לבית
משפט, כל בית משפט, להרשיעו על סמך עדות יחידה בנסיבות שכאלה.
הצלחה בתיק שכזה המהמתי לעצמי היא מתנה לפרקליט. לא תזיק גם
לאחד ותיק.
המשפט התנהל בעצלתיים שכן הנאשם היה חופשי וחירותו של איש לא
דחקה בהליך. עדים באו עדים הלכו והזקנה הפתיעה בהופעה רעננה.
היא גילתה שניסה לחנוק אותה באמצעות כפפה הדליק את המיזרון
ומשנשמעו קולות אנשים בחוץ נבהל ומיד שפך מים; במענה לשאלותיי
מסרה שנוהגת להדליק הכירה בעזרת גפרורים , הכפפות אכן שייכות
לה, ראייתה אמנם גרועה אך התעקשה שחנק אותה -הרגישה שהידיים
שלו היו "כמו של שפן".
היא לא סיפקה הסבר כלשהו לשאלה - מדוע פעל הנאשם כפי שפעל -
למעט האמירה "הוא לא אוהב אותי". השופטים איחלו לה אריכות
ימים ושבה לביתה.
עדות חוקר השריפות הטילה צל כבד על הזקנה. כהחוקר חשף כי גם
בארוע קודם פרצה שריפה בחדרה, המיזרון נישרף, גם אז נמצאו
גפרורים והקביעה היתה שההצתה נבעה מפאת תשישותה - התרשלותה.
מומחה מדעי משפטי של התביעה הסביר שהסימנים שנתגלו בפניה
נוצרו כתוצאה מלחיצה במישטח מחוספס אך אישר שקיימת אפשרות
שנוצרו כתוצאה מנפילה עצמית על מבער הכירה ; הוא קבע שדריכת
ברכיים על פלג גופה העליון חייבת היתה לגרום לשברים בחזה אישה
בגילה עקב עצמותיה החלשות. משהובא לידיעתו כי בגליון בית
החולים אין זכר לשברים הסכים "אם כך, גירסת הזקנה קלושה".
היה ברור שהמשפט נמשך לפרוטוקול בלבד ואין לעצור את רכבת
הזיכוי הדוהרת . הבאתי רק שלושה עדים: הנאשם-עצמו ,
מומחה הרפואי מטעמי ואחרונה חביבה - פקידת בית חולים שהוזמנה
כדי להגיש את תיקה הרפואי של הזקנה ובו הגליון המקורי של חדר
המיון: עדות טכנית בלבד. הדיון הופסק למיספר דקות ובמיסדרון
מסרה הפקידה לידיי את התיק.
עיינתי בו קצרות ועיניי חשכו.
פניתי לפקידה בקול צרוד הבעתי בפניה את תודתי מסרתי לה שבעצם
אינני זקוק לעדותה ואני מתנצל על הטירחה שבזימונה. הימהמה משהו
טורדני אודות עורכי הדין ונעלמה. על מלוא תיקה.
חזרתי לאולם.
הודעתי לבית המשפט שויתרתי על העדה והמישפט נמשך. הכרזתי 'אלו
עדי' והתובעת נשאה נאום סיכום מרשים בסיומו ביקשה להרשיע את
הנאשם בעבירה של נסיון לרצח. אני מצידי סיכמתי בנאום יבש שבו
קראתי לבית המשפט לזכות את הנאשם שכן גירסת המתלוננת אינה
סבירה, קיימות סתירות משמעותיות בדבריה , היא מועדת-הצתות ולכן
אין תשתית ראייתית מינימלית להרשעה.
לאחר דיון קצר בלישכתם שבו השופטים לאולם, הודיעו על הזיכוי
ומסרו שהכרעת דין מנומקת תישלח לכתובות הצדדים.
איש באולם לא הופתע.
התובעת בירכה אותי על הצלחתי הצופים המזדמנים חייכו בהערכה
נפטרתי במהירות מהנאשם אסיר התודה וברחתי למישרדי.
שם באין רואים פשטתי את מקטורני ונשענתי לאחור על הכורסה.הרמתי
רגליים על השולחן לגמתי משקה ועצמתי עיניים. ניסיתי להרגע אלא
ששוב ושוב רדף אותי חזיון מטריד של זקנה בת שמונים ושבע מניפה
ידיים בכפפות שפן גדולות צועקת - הוא לא אוהב אותי - ולחזה
צמוד מיזכר רפואי קטן בו רשום:
"בצילום נוסף נצפה שבר בעצם הבריח" |
