ליאת ארצי / נפש שלי |
אינה מוצאת
מנוח בעולם.
מושכת את גופי
את אני עצמי,
אלייך לזרועותייך
"שם היא מוצאת שלווה"
שם בין רישרוש עלה
וקרן של ירח תועה,
שם הנפש שלי
מוצאת את מנוחתה,
ואין לי תשובה.
אולי זה המבט שלך?
אולי זה הקול שלך?
שמתנגן על עלה,
אולי זה הבית הזה?
אולי זה פשוט
הנפש שלך?
אולי זה אתה?
שם על מיטה,
עינייך מביטות בעיניי
והדממה הזו האינסופית
מושכת את הנפש שלי
במדרגות אל על...
ושם מוצאת את מנוחתה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|