ארבל הכרמלי / באווירה פסטורלית |
בגבעה שבפאתי העיר,
המים זרמו אט מהמעין שלמרגלותינו
והעצים נעו חרש ואיוושת ענפיהם לאוזנינו.
במחשבתי להיות עולם ומלואו בשבילה
כמו ריח ניחוח העולה מהדשא,
כמו עץ עבות-ירוק עליה יצל,
כמו שמיים כחולים עם שמש לחמם.
תוך הרהורי הקשבתי לקולה הצוהל,
משו צללים ממצחי החושב,
מנוגה עיניה לבי יהל,
ממגע ידיה גופי פרפר.
28/11/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|