יחדיו ישבנו על הספסל
בגבעה שבפאתי העיר,
המים זרמו אט מהמעין שלמרגלותינו
והעצים נעו חרש ואיוושת ענפיהם לאוזנינו.
במחשבתי להיות עולם ומלואו בשבילה
כמו ריח ניחוח העולה מהדשא,
כמו עץ עבות-ירוק עליה יצל,
כמו שמיים כחולים עם שמש לחמם.
תוך הרהורי הקשבתי לקולה הצוהל,
משו צללים ממצחי החושב,
מנוגה עיניה לבי יהל,
ממגע ידיה גופי פרפר.
28/11/03 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.