אני אוהב להסתכל עליה כשהיא סופרת כוכבים נופלים ומלאכים
צונחים.
כל פעם שמלאך נופל מהשמיים אני רואה איך העיניים שלה מתחילות
לנצוץ,
ומדי פעם אבל רק מדי פעם בורחת לה איזו דמעה.
פעם היא סיפרה לי שבכל פעם שמלאך נופל היא מחכה לכוכב שייפול
ומביעה משאלה,
ותמיד זו אותה המשאלה, שהמלאך יהיה בסדר...
כאילו שאין צרות אחרות בעולם, כיאלו שאין רעבים באפריקה
ומלחמות והאנשים האלה שתמיד נדחפים לפנייך בתור, כאילו שאין
משהו שהיא רוצה או מאחלת לעצמה, העיקר המלאך שיהיה בסדר...
שתהיה בריאה וכל הכבוד להורים שלה שגידלו כזו נשמה טהורה.


כבר שלושים ושתיים כוכבים ואף מלאך. כנראה שהיה להם יום קל
בשמיים. החיוך שלה מתוח כמו חצי ירח , היא אוהבת לילות כאלה,
הם עושים לה הרגשה שהיום העולם היה מקום טוב ורגוע.
פעם שאלתי אותה מה היא עושה עם כל כך הרבה כוכבים מבוזבזים .
היא הביטה בי עם העיניים המדהימות שלה, שכמה שתסתכל בהן יותר
תשקע עמוק יותר. כמו בוץ טובעני אין טעם להיאבק.
האור מהסלון השתקף לה בעיניים ולרגע חשבתי שראיתי מליון כוכבים
נוצצים בעיניה. והיא רק חייכה והשיבה מבטה אל השמיים שלה...