"אני אדליק לך נר גידי", אמרת לי, "נר גידי, רק עבורך גידי, נר
שיאיר אותנו, נר כזה, גידי, שלא יכבה ברוח, נר כזה, טהור שלא
יכבה ברוח, גידי". את זוכרת? איך שחיבקת ורקדנו, את הובלת,
ורקדנו... ורקדנו.
(אוחז בה ורוקד איתה באגרסיביות בסיבובים מהירים מידי)
הראשונה, פעם ראשונה, את היית הראשונה לעזאזל הראשונה!
שהאמנתי... לה. את זונה! זונה! אני שונא אותך זונה! למה הבטחת
זונה למה? אם לא יכולת לקיים? (מעיף אותה על הריצפה)
ליטפת את השיער שלי והבטחת ... והבטחת ...והבטחת! איפה הנר,
זונה איפה? (מושך בשערותיו הארוכות)

(היא מהרצפה, משקשקת מפחד אומרת בקול רועד)
-גידי , גידי...תירגע-

(הוא עונה לה בעצבים אבל בשקט)
להירגע לא, לא אין סיכוי, לא, לא הפעם - אני שאלתי אותך
שאלה... ואת תעני לי... (צועק) תעני לי!
את יודעת, שמה... שמה אין נרות כמו פה, רק ששם גם אין הבטחות
לא מבטיחים. אין תקווה, אין רצון, אין חיבה, אין רגש אין חיים.

ואת יודעת איך המשכתי? למה משכתי? לרגע הזה, לרגע הזה משכתי!
ואת יודעת עוד משהו, זה לא היה שווה את זה, את לא שווה את זה,
זונה לא שווה את זה! את יודעת מה את כן שווה? את הזין שלי את
שווה, הזין שלי ששתים עשרה שנה לא זיין ... 12 שנה כוס אמאק 12
שנה!
אני אוהב אותך, אני אוהב אותך והלב שלי נשבר לפיסות זכוכית,
ששורטות וגורמות לכל איבר פנימי בגוף שלי לדמם.
אני מדמם, את לא רואה אני מדמם! (קולו מתעוות כאילו רוצה
לבכות)

(מושיטה אליו יד מנסה לחדור אליו)
-נחושת של עצב  כאב וגעגוע, פרדס מריר של דרישות למתוק דורש
נחושת מתפזרת על פני הים נישאת עם גליו ונעלמת אל מעמקיו , ,
דורש ומתעצב עם שוקולד שמשאיר טעם של עוד...
וסוף סוף אין יותר נחושת של עצבות וגעגועים והפרדס קיבל את
פרותיו המתוקים.
הזוכר אתה את זה גידי? אמרנו זאת יחד, כשנודע לנו על המחלה.
גידי , זה עדיין כך, דבר לא השתנה, חוץ מהזמן ואנחנו קבענו
שזמן לא ישנה אותנו גידי! יש עוד תקווה, כמו שהפרדס לא התייאש
למרות שהיה מכוסה בנחושת, הנחושת נעלמה.
(מביטה בו מלמטה כמסכנה והוא נופל על ברכיו ומחבקה בעצמה אדירה
וזז קדימה ואחורה ואומר באכזבה סמויה)  

אבל הוא שינה ואולי אם היית מדליקה את הנר מלכתחילה הוא  באמת
לא היה נכבה, אך אנחנו לא יודעים את זה, כי את לא הדלקת (מלטפה
כשם מצטער על משהו, מרחם)
את לא הדלקת!
(צועק, מעיף אותה מעליו וקם מהר, שולף אקדח ממכנסיו ורועד
ובוכה)
12 שנה... אני אגרום לזה להיות שווה את זה! (מכוון את האקדח
לראשו והיא על הרצפה מתקרבת  על ברכיה ועושה 'לא' עם הראש. הוא
מתחיל למלמל משהו בשקט וקולו הולך ומתחזק, כאילו מדקלם את זה
בעוד האקדח אל רקתו)
תשוקה נשרפת במעיין הזיהומים וחסד למדמם כחסד החיים, זה נגמר
אך זה ממשיך לנזול , זה מיואש אך זה ממשיך לגאול, ונשמתי נלחמת
לעוד ייסור נוסף וגאוותי נכחדת עם הכבוד שכבר הודף
והנר יידלק לעד...לנצח יישאר ורק ללעג על עצמת האהבה בכוחו
להדמים את אור הנר.
(היא צורחת)
לא...לא אל...
(אוחז בשערה ומושכו ומכוון את האקדח אל רקתה ,שותקים זמן מה,
שניהם רועדים ואז הוא ממשיך)
את לעגת, את בגדת כשאני שתיים עשרה שנה לא זיינ...
וזה לא, זה לא שאמרתי לך לא להזדיין- לכי תזדייני כמה שאת רוצה
זונה.
אבל ללכת להתאהב במישהו
להתאהב?
כשאני בכלא המושחת הזה בקושי יכול לשאוף אוויר בלי לשאוף את
החרא של כל אחד ואחד מהאסירים יחד אתו
התאהבת!?
איך יכולת
איך?
איך...
(מתרחק ממנה ומכוון את האקדח אליה מרחוק)
(לוחש)  אני מצטער (יורה בה, בוכה, האקדח נשמט מידיו)
אני מצטער, אבל, את שכחת.
שכחת את ההמשך של זה.
אך כשהעונה חלפה אתה נמוג גם המתוק ולהשקות את העצים שימשו מיי
הים העמוק   (נופל על ברכיו ומחבקה)
והפרדס לעולם לא יחזור להיות מתוק כבעבר
רק כמויות של עצב כאב וגעגוע עטופים בשוקולד המר
(ממשיך לבכות לוקח את האקדח מכוון לרקתו אוחז בידה ומתאבד-
נשכב לצידה כשידיהם אחוזות)