שתהיה בריאה אמא שלי, והיא באמת אמא נהדרת - אבל אתמול היא כבר
הגזימה: חה חה חה.... שאני אחזור לטייס בגלל הז''ניה שלה
והבז''ז''יניה שלה, בגלל כל החברות וכל הדודות, כי אוי-ואבוי
אם זה יוודע להם... ומה יגידו... ואיך קרה שדווקא הבת שלה -
דווקא שלה - הולכת להיות גרושה.
נכנסה לי לווריד חזק, אתמול. ואני אומרת לה: "אמא,
דייייייייייי!!! דייייייי!!! לא רוצה אותו!!!!" והיא אומרת לי:
"הוא זהב!! איפה תמצאי אחד כזה?!" ואני שוב אומרת לה:
"דיייייייייי!", והיא שוב מוכרת לי אותו כאילו לא קרה דבר.
בשתיים בלילה יצאה ממני, לא לפני שהוציאה ממני את כל האנרגיות.
כבר לא יכולתי לכתוב כאן מילה. רציתי ליפול לישון. אבל אם
להודות על האמת, כאב לי עליה. מזמן כבר לא ראיתי אותה במצוקה
כזו: נורקה שלה הולכת להיות גרושה... איך יכול להיות כדבר
הזה.... נורקה שלה גרושה? כמו כל הפושטקיות? כמו כל אלה שתפסו
את הבעל שלהן עם מישהי? פוייה. בושה! איך היא תוכל לצאת לרחוב?
מה היא תגיד במספרה? הבנתי אותה, והבטחתי לבוא אליה בשבת כדי
שנמשיך לדבר.
במחשבה שנייה, עשה לי הביקור שלה משהו. פעם ראשונה, בעצם,
שהסטטוס החדש שלי עלה על השולחן:  ג ר ו ש ה !
זה מה שאני הולכת להיות! גרושה!

ומוזר, שעד רגע קודם לכן, בכלל לא נתתי דעתי למילה הזו.
גרושה... המממ... גרושה... איזו בושה והשפלה אני מוצאת פתאום
במילה הזו: גרושה? ג ר ו ש ה ! כי מה פירוש גרושה: זה אומר
שמישהו גירש אותה... שמישהו העיף אותה מהעיניים שלו... שמישהו
זרק אותה... איזה מין כינוי זה, אני אומרת לעצמי, מה זה הכינוי
הברברי הזה? גרושה? גירושין? גירושים? גירוש? איך האנשים
מסכימים בכלל להכריז על עצמם ככאלה שגירשו אותם, ולא מתקוממים
נגד המושג הזה? איך מוכנה מישהי להסכים לכך?
ונרדמתי.

הכל נראה לי שוב כמו אופרת סבון, ואפרופו סבון... נו בטח...
בטח... אני יודעת שאתם מתים לדעת מה נגמר באותו לילה... ואני
מבטיחה לכם, ממש מבטיחה, שאמשיך מהיכן שעצרנו.
עכשיו אני חייבת - חייבת - לרוץ לסופר-פארם לקנות לאמא שלי,
איזו תרופה שהבטחתי לקנות לה. נהייתה חולה פתאום, מהבת שלה.
נהייתה חולה ממה שהפולנים שלה יגידו ביום שישי בערב. ורק לחשוב
שהן עוד ייפגשו, היא והאמא של הטייס בקופת חולים יחד.
רע לי רק מלחשוב על כך.


נורה.


14.8.1998