לא נותר בי עוד כוח לבכות.
הבכי ההוא, ששטף את כל הכעס, הייאוש, התסכול והזעם, פסק לפתע,
ולא בגללי.
גם לדמעות נמאס לזלוג כל העת, להרטיב את פניי העייפות,
העצובות. מספיק.
הרי גם כך, לא נותרו בי עוד דמעות, שיזלגו להן בקלילות, וישטפו
את שאריות העצב.  עכשיו, נותרנו רק אני והוא - בלי דמעות שירדו
וינקו את הכל.
עיני יבשות, בדיוק כמו הלב היבש, העייף, הכועס, העצוב,
ועכשיו... עכשיו אני מתחילה להתמודד.




נכתב בלי תכנונים מוקדמים, בלי חשיבה מראש.
כי ככה זה, רגשות לא ניתן לערוך מחדש.