רוץ איתי בפרדסי התקווה,
רוץ איתי בשדות השפעה,
רוץ איתי בחופי ההתחלה,
לך עמי בשבילי הנצח.

לך עד שנשמתך,
לא תחוש בזמן,                            
לך עד שהנצח יישאר,                        
לא דקה, לא שנה,
כל הזמן.

עצור מללכת,
כך מפעם לפעם
ושאל את עצמך,
אם זה הוא רצונך.

כשהשמש תשקע
ואהבתך אליי,
תיעלם מן העולם,
זכור כי נצח היה לה.

כשהשמש תזרח
ואהבתך תחזור אליי,
כפי שהייתה ואף מעבר,
זכור כי לנצח היא תהיה.

וכשתשאל,
מהו הנצח הזה?
ללא זמן?
ללא תאריך?

הנשוק לידך
והצביעה על לבי ולבך,
שם הוא נמצא כרגע,
אולי מחר יהיה,
במקום אחר.

ואם בכל זאת לא תבין,
חייך, כי אין זאת סיבה
להחמיץ פנים
כל אחד וזמנו
וזמנך להבין זאת
עוד לא בא, אהובי.