[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הריח הטוב שאולי הרגשתם היום בין הגושים הצפים ואלפי המדוזות -
היה הריח של הטייס (הלא) שלי, שליווה אותי ארבע שנים.
זהו. היום העפתי מהעיניים את בקבוק האפשר-שייב שלו.
ולא סתם העפתי אותו: לאט-לאט רוקנתי אותו בהנאה אל תוך האסלה,
הורדתי טוב-טוב את המים, והשלכתי את הבקבוק הריק אל שקית הזבל,
שדאגתי להוריד מייד למטה. וידוא הריגה.
ואז ניקיתי טוב-טוב את הבית, ריססתי את החדרים עם הדאודורנט
שלי. והאיש מחנות טמבור החליף את הצילינדר שבדלת.
פיניתי מהאמבטיה ומחדר השינה את כל מה שהיה שייך לו - ומחר אני
עומדת להזמין מונית ולשלוח את החבילה לאמא שלו.
לפחות דה-פאקטו, סימנתי את הטריטוריה החדשה שלי. מי שייכנס
מהיום הביתה - בא אלי בלבד. לא אליו, ולא לשנינו. רק אלי.
מחר אני מצלצלת לבזק ומחליפה את מספר הטלפון, או מזמינה קו
נוסף. לא הולכת לעורך דין, ולא תובעת ממנו דבר. לא פונה אליו,
ולא מצפה ממנו לכלום.
מסתובבת לי בבית בתחתונים, שותה לי את הפינה-קולדה שלי, ברקע
מינואטים של שופן.
ועכשיו כבר לא איכפת לי שהוא יתגלגל איתה באיזו פוזה שמתחשק
לו. עד היום זה הטריף אותי. טיפסתי על הקירות כשרק ראיתי את
התמונה הזו בעיניים. לא יכולתי אפילו לקרוא שתי שורות רצופות
בעיתון. לא יכולתי להתרכז. איבדתי סבלנות לחלוטין. לא יכולתי
לתפוס, שהוא עושה איתה בדיוק את מה שעשינו שנינו. שהסוד הזה
נמכר כל כך בזול גם לה.
וגם הוצאתי מהמגירה תמונה שלי שפורסמה לפני שנה בעיתון,
כשהתפתיתי להצטלם כדוגמנית לרשת אופנה ידועה של משפחת אחד
מהחברים שלנו, וחיברתי אותה עם אחד המגנטים הקטנים של
המטבח אל דלת המקרר. זהו. אם אין אני לי - מי לי. מעכשיו רק
אני ואני.
ואני מתבוננת על עצמי במודעת הפרסומת הזו, ומתחילה לכעוס על
עצמי שכך נפלתי: איך, איך אני מרשה לזה לקרות?! מה אין לי שיש
לאחרות? מה שמרתי את עצמי רק עבורו?
ואני מתאפקת לא לצלצל לאותו חבר, שביקש ממני רק לפני חודש
שאצטלם שוב לקמפיין שהם מתכננים לקראת החגים. וואוו... אני כבר
רואה את עצמי על השלטים המוארים בתחנות האוטובוסים... אולי על
שלטי חוצות... את הנקמה הזו בבעל שלי... את האמבוש הזה שאני
עושה לו מכל פינה בעיר... ואני רואה אותו מסתובב עם ההיא
ברחוב... ואני מדמיינת לעצמי איך התמונה שלי רודפת אותם מכל
פינה... והם לא יכולים לחמוק.... ואני רואה איך הגיבור הזה
שהסתובב כמו טווס עם הפרסומות של אישתו, נזכר שוב ושוב שהתגאה
מול כולם: "אסור להאמין לפרסומות, כי יכולים להשיג בחנויות רק
את מה שהיא מדגמנת. לא אותה - ולא את מה שיש לה מתחת לבגדים".

הפעם הוא ילמד, שבאמת אסור להאמין לפרסומות.
כולם כן יוכלו להשיג אותה.
רק לא  ה ו א .


נורה

10.8.1998









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ואלוהים ברא את
האשה"
מאז האדם
סובל...



אקא וברווזי הבר


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/6/01 9:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאו נורה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה