אני שותק. היא שותקת.
הלב פועם מעט יותר בקצב.
ידי נוגעת
באוויר. ידה נוגעת
בידה השנייה.
היא שותקת. אני שותק.

יש בי אין ספור דעות
לגבי כל נושא.
המון רגשות.
כל כך הרבה מילים
שמוכרחות לצאת החוצה.
יותר מדי
כך שכולן הופכות לשתיקה.
אולי גם היא ככה.
עם כל היופי והחיוך העצוב
היא שותקת. אני שותק.
זמן עובר.
אני שותק. היא שותקת.

עיניי מביטות בה. עיניה
עיניה עיניה עיניה
מביטות בי. אז אני
שותק. היא שותקת.
עיניה משנות כיוון.
עיני מביטות עליה.
פי מתקרב לאוזנה ו
אני שותק. היא שותקת.
אני הולך.
מחר אני אדבר.