היא אחזה בידו מובילה אותו בשקט לתוך סלונה החשוך.
היא לחשה לו שישמור על השקט. הוא לחש בתגובה: ילדה את מטורפת,
למה לשחק באש?
היא לא הגיבה היא בהתה לתוך עיניו החומות, אחזה בצווארו כאילו
אם רק תשחרר אותו מאחיזתה היא תיפול ולא תשוב לראותו לעולם.
הוא אחז בה, אחיזה נואשת מקרב את גופה לגופו. ראשה היה מונח על
חזהו, היא שמעה את ליבו פועם במהירות.
הוא העביר יד מלטפת, סקרנית וזריזה על פניה, מתעכב על עפעפיה
ושפתיה, מנסה להרגיש את נשימתה דרך אצבעותיו.
היא לקחה את ידו והניחה על חזה, הוא הרגיש את ליבה העומד
להתפקע את פטמותיה הזקורות.
ולפתע הוא נרתע לאחור, כאילו הבין מה עמד לעשות.
הוא התרחק ממנה ואמר: ילדה שלי, זה לא כדאי, לא כאן לא ככה לא
עכשיו. היא אמרה לו שאם רק יהיו בשקט הכל יעבור בשלום. אבל הוא
ידע שזה מסוג המשחקים שלא נגמרים בטוב.
הוא קירב אותה אליו מחבק אותה, מלטף את שערה, נושק על מצחה.
אומר לה כמה הוא אוהב אותה, כמה היא משגעת אותו כמה הוא לא
יכול בלעדיה. היא התקרבה אליו עיניה הגדולות דומעות ונשקה לו.
אמרה שהיא אוהבת שהיא רוצה אותו שיהיה שלה ורק שלה לנצח. הוא
ניגב את דמעותיה באצבעותיו ונשיקותיו. רוצה להבטיח לה את
העולם, לחבק אותה בזרועותיו, ולהגיד שהכל יהיה בסדר. אך ידע
שאינו יכול להשלות אותה.
הוא הרים אותה, אוחז בידה מוביל אותה בדממה אל עבר החדר בו היא
מבלה את לילותיה בבדידות נוראית. הוא השכיב אותה על המיטה,
כיסה אותה בשמיכתה הלבנה ובעודה בוכה נשק לה נשיקה ארוכה
וחזקה, נשיקה שלא רצה שתיגמר לעולם. אך כדרכי כל הנשיקות היא
נגמרה משאירה את שניהם עם טעם של עוד.  הוא עוד הצליח למלמל
אני אוהב אותך ולשמוע את תשובתה גם אני יותר מהכל. אבל הוא כבר
לא ראה אותה. הוא יצא מהחדר מכבה אחריו את האור, משאיר את
אהובתו במיטתה הקרה יודע שלא יראה אותה יותר לעולם אבל שלנצח
ירגיש את ליבה פועם בלבו שלו.