זה יכול לקרות גם לך.
את יודעת, נוח לך לחשוב שהעולם הוא שחור או לבן, אבל יש בו גם
אפור. הרבה גוונים של אפור. לא הכל ברור ולא הכל חד ולא הכל
תחום במסגרת כהה שמגדירה את הכל לפי איך שאת רוצה. יש גם מה
שהוא רוצה. שום דבר לא ברור. בייחוד לא במערכות יחסים.
את יודעת, גברים ממאדים, נשים מנוגה.
גברים חושבים עם הזין, את חושבת עם הלב. גברים מופעלים עם מוט
היגוי אחד, לך יש מערכת הפעלה שלמה (רק ללא חוברת הסברים).
גברים פועלים איך שהם פועלים בגלל האבולוציה ובגלל כרומוזום Y
ובגלל החינוך ובגלל החברה ובגלל האישיות שלהם ובגלל עוד מיליון
פרמטרים שאת חלקם את כבר יודעת ואת חלקם לא תדעי לעולם.
נכון, לא כולם כמו כולם. יש גם את יוצאי הדופן הנדירים, אלו
שתתורי אחריהם כל חייך ובסוף תגלי שהם תפוסים. או הומואים. או
שחשבת שהם משהו שלא. לפעמים הם עצמם לא יודעים מה הם יעשו
ברגעים מסויימים. לפעמים הם יזדעזעו מההתנהגות שלהם אם הם רק
יעצרו לרגע את המרוץ ויחשבו.
גם לך זה יכול לקרות.
זה לא חייב להיות בחושך. זה לא חייב להיות כשאת בודדה. זה לא
חייב להיות סוטה שמחכה לך בסמטה אפלה. זה לא רק משהו שכתוב
בעיתונים. זה נחמד להגיד "לי זה לא יקרה". זה נחמד להאמין בזה.
וזה כל כך לא, כשזה קורה.
זה יכול לקרות עם מישהו שהכרת לא מזמן. עם מישהו שאת מאוד
מחבבת ונמשכת אליו. מישהו שבתוכך את רוצה גם. אבל בזמן שלך.
זה יכול לקרות אם תלכי איתו לטייל בים והוא יביא שמיכה ואתם
תלכו לפינה מבודדת, כי סתם אמרת לו לפני כמה דקות שאין לך חשק
ללכת למקום המוני כי הרגע יצאת מבית הספר או מהעבודה ואת פשוט
גמורה. זה יכול לקרות כשהוא סתם ישתרע לצידך וילטף אותך
בעדינות בשיער או בכתף. את תעצמי עיניים ותספרי על מה שקרה לך
היום והוא יקשיב. אחר כך תשתקי ותאזיני לרחשי הים והרוח,
לנשימות שלו. תרגישי כל כך רגועה לצדו ותהני כשהוא ינשק אותך
על הלחיים ועל הצוואר, כשתתנשקו עם השפתיים והלשון ועם כל הלב.
ואת עייפה, כל כך עייפה. ואין לך כוח להתנגד או שאת עדיין לא
רוצה. בינתיים זה בסדר, זה נעים. והוא מעודד מהשקט שלך שהוא
מפרש כהסכמה ובודק את הגבולות שלך, בודק כמה תסכימי להרחיק
לכת. בלי שתרגישי, הידיים שלו יכנסו לך מתחת לחולצה ויטיילו,
נוגעות - לא נוגעות. הוא יכניס אותן מתחת לחזייה בשקט בשקט בלי
שתרגישי. אולי הוא אפילו יעשה לך מאסז' נחמד. היד שלו תתקרב
למכנסיים שלך ואת תגידי לו שדי, זה מספיק, אבל הוא ינשק אותך
וירגיע אותך ויאמר לך כמה שאת סקסית וכמה שטוב לו איתך. בלי
שתרגישי, הוא ירפה את הגוף והמחשבות שלך, יסיר את המחסומים
שלך. ואת תחשבי, טוב, נו, עוד קצת - לא יזיק. והכפתור נפתח
והיד נכנסת והוא מלטף בכל הגוף ולא רק שם ואת לא מרגישה
וחושבת: נו טוב, ניתן לו להנות קצת וממילא אני לא כל כך
סובלת, נכון? תמיד אני יכולה לעצור את זה כשזה יהיה יותר מידי,
לא?
ופתאום, כשהעיניים שלך עצומות והרוח מלטפת לך את הצוואר, את
תרגישי את התחתונים מופשלים לך לברכיים ואת הפה שלו מלחך לך
שם ואת תנסי למחות, אבל הוא יהסה אותך ואת מבטיחה לעצמך שעוד
רגע, זה יגמר. אחרי כמה דקות הוא מפסיק ועולה למעלה. הוא מנשק
אותך ומתחכך בך ומפסק לך את הרגליים. את פוערת עיניים מופתעות,
לא מבינות. את המכנסיים שלו את מרגישה ברגלייך החשופות, אבל את
מרגישה שם משהו קשה, משהו שמנסה לפרוץ לתוכך בניגוד לרצונך
ובהפתעה גמורה!!! את קופצת כנשוכת נחש, הודפת אותו מעלייך
בכוחות שלא ידעת שטמונים בך, בשניה שאת קולטת שהוא עוד רגע
ועמד להיכנס!!! מה קרה? הוא ישאל, המום, מנסה איכשהו להתלבש.
למה עשית את זה?! את שואלת, אני לא הסכמתי, לא רציתי, ולרגע את
קולטת שאם הוא היה מצליח, היית נאנסת, זה היה נחשב לאונס!!!
ואת מתחילה לבכות ולא יכולה לעצור את עצמך. כל הגוף שלך רועד
והוא מנסה להרגיע אותך שהוא חשב שאת רק משחקת ואת אומרת לו שאם
היית רוצה, היית משתפת פעולה והוא אומר לך שהוא לא מכיר אותך
ואולי את ביישנית?
אי הבנה. אי הבנה ענקית.
ואת רק נגעלת ממנו ומהמגע שלו ומהחיבוק שלו שלפני רגע היה כל
כך חם ונדרש. את רק רוצה הביתה ורועדת כל הדרך עד למכונית.
השתיקה רועמת והוא מנסה להבין מה קרה פה ומה השתבש וכל אחד
רואה את זה אחרת. את איכשהו מנסה להבין אותו, אבל רוצה
לצעוק:"כמעט אנסת אותי שם, אם לא הייתי מתעשתת מהר!!!".
במיטה את שוכבת, לא מצליחה להירדם ואותו רגע חוזר אלייך שוב
ושוב ושוב, ואת לא רוצה לראות אותו. את מאשימה אותו, אבל
באיזשהו מקום את מאשימה את עצמך, שאולי לא היית ברורה מספיק
ואולי היית צריכה לעצור מההתחלה ואולי...
זה יכול לקרות לך גם עם החבר שלך. יכול להיות שאתם טריים של
חודש ואולי קצת יותר של חצי שנה. את תישני אצלו בחדר, מחובקת,
והוא יתחיל לגעת. את תשתפי קצת פעולה, אבל תהמהמי: רגע, אני
רוצה לישון, לא מתאים לי עכשיו, אין לי חשק. יכול להיות שהוא
יקשיב ויכול להיות שלא. כי הזין שלו קשה ואת כל כך רכה. ואת
שלו. ויש לו מן תחושה שהוא יכול לעשות בך מה שהוא ירצה, כי
ממילא אתם שוכבים, ואם לא עכשיו אז קודם לכן, או אחר כך...
הוא נוגע בך ואז עוד יותר לא בא לך. נכון, לפעמים קורה שאת לא
רוצה בהתחלה ואז הוא נוגע ואז את מתחרמנת רצח ובסוף אפילו
גומרת, אבל יש את הרגעים שאת יודעת שזה פשוט לא זה. את אומרת
לו שאת לא רוצה, לא צוחקת, לא מחייכת, אומרת לו בצעקות
שיעזוב אותך כי את לא רוצה שום דבר, והוא כאילו לא מקשיב,
כאילו יש לו אטמי אוזניים. הוא מפשיט אותך בכוח, כמעט קורע לך
את החולצה, מפסק לך בכוח את הרגליים וחודר אלייך בכוח וזה כואב
לך כל כך כי את לא מוכנה ואת צורחת ובוכה ולא רוצה ואת מתחננת
שיפסיק, שרק יפסיק, שיעזוב אותך ולא ייגע בך. בסוף הוא עוזב,
אחרי שהוא מגיע לסיפוקו, ואת לא רוצה ממנו אפילו נשיקה אחר כך.
הוא הולך לישון ואת בוכה כל הלילה בדמעות קטנות שחונקות לך את
הגרון ושורפות לך בנחלים את הלחיים. ואת לא יודעת איך להתמודד.
את שומרת בפנים עד שאת כמעט מתפוצצת, הולכת כמו חיה-מתה. יהיו
את החברות שיאמרו לך לשכוח, ואת כל כך רוצה אבל לא יכולה.
יהיו את ההחברות שיגידו לך ללכת למשטרה, אבל זה נראה לך יותר
מידי הזוי, הרי למשטרה הולכים האנסים המפחידים מהסרטים
ומהסיוטים ולא החבר שלך שאת כל כך אוהבת, ובטח הוא אוהב אותך,
לא? ואת איתו. אולי בגלל האהבה, אולי בגלל הפחד. הפחד שמזדחל
לתוכך כמו צל אפל, כמו חרב שמתנופפת לך מעל הראש ומאיימת עלייך
באופן תמידי שאולי הוא יעשה את זה לך את זה שוב ויפגע בך אם
תיפרדו.
את מתקלחת המון, גם הרבה אחריי, ובייחוד אחרי שאתם שוכבים, גם
אם זה כאילו כיף כמו פעם, אבל לא משנה כמה את מנסה לנקות
ולמחות את הרוק והזרע והנגיעות שלו, זה שם, חרות בך ובלב שלך
ולא עוזב אותך במנוחה. ואת מתביישת ולא יכולה להסתכל על אנשים
בעיניים, מרגישה כבויה מרגע לרגע וכל הזמן המחשבה צפה לך בראש:
אולי אני הייתי אשמה? אולי הייתי צריכה להסכים? להיות תקיפה
יותר?
זה יכול גם לקרות עם אדם שאת הכי סומכת עליו בעולם. זה יכול
להיות שכן, או ידיד או דוד, או... אבא.
זה יכול לקרות בגיל קטן, כשאת עוד לא מבינה וזה יכול לקרות
כשאת כבר מפותחת, זה יכול לקרות רק פעם אחת וזה יכול להיות
מסכת ייסורים ממושכת. ואת לא יכולה לדבר, זה בפנים וזה חונק
אותך ומציף אותך ואת לא יכולה לנשום, לא יכולה לצעוק וכבר
נגמרות לך הדמעות. את מפחדת להיות איתו לבד, מפחדת להגיד 'לא',
מפחדת לספר שלא יאשימו אותך, שלא תתפרק המשפחה, שלא ירביץ לך,
שלא יהרוג אותך, שלא תיכנסי להיריון... ואת חושבת, איך אבא
יכול לעשות לי את זה? ואולי, אולי לא תביני שזה אסור וככה
תחשבי שאבא מראה אהבה?
ואת תשכבי בלילות קפואה במיטה, מסתכלת בחשש שעות על גבי שעות
על הדלת, מפחדת מהרגע בו אלומת אור תצבע לך את הרצפה באור זהוב
ותשמעי צעדים כבדים ותרגישי את היד הגדולה שלו ואת המשפט:
"אני אוהב אותך". את תהיי מאובנת כשהוא ייגע וילטף וינשק וכל
מה שאת תרצי זה למות באותו רגע, כי כביכול יש לך את הכוח לומר
'לא' ולהפסיק ולברוח.
אבל את יודעת
ואני יודעת
שזה קשה
לפעמים בלתי אפשרי.
תפתחי את הפה
ותנסי לצרוח
בסוף המילים יצאו
בסוף אולי תאגרי את הכוח
ואולי עדיף שתקראי את זה
ותיזהרי כבר בהתחלה... |