"חיים!!!!! כמה פעמים אני כבר צריכה להגיד לך- אני לא מוכנה
ליחס הזה"
"די, די, די, רחל, יש לך בעיות קשות מאוד. אני לא מוכן לשמוע
את כל החרטא הזה- בן אדם מנסה לעבוד, לפרנס את אישתו-לעתיד
וככה את עושה לו?"
"אישתו לעתיד, אישתו לעתיד... חיימקה מה אתה חושב את עצמך? אם
תתחיל עכשיו עם החתונה והעניינים אתה תצא מזה? ל"אישה לעתיד"
שלך יש יומהולדת ומה אתה מביא לה- סרט של ברוס לי? כשלך תהיה
יומהולדת אני אביא לך ערכה לטיפוח השיער של "חברת הכנסת לעתיד"
פנינה"
"אוי נו, אז אני לא משהו בקטע של מתנות"
"לדעתי, אתה לא משהו בקטע של לזכור תאריכים של שותפים לחיים
העלובים שלך- בטח שמת לב שהחברות שלי הביאו לי מתנות לעבודה
ואתה פשוט ירדת לוידאומט ו"קנית" לי סרט... לא משנה של מי...
טוב שלא הבאת איזה סרט כחול של אחת מהחברות שלך..."
"מה?! תגידי לי לא הגזמת, אז אני קצת מפוזר... להיות סטודנט זה
לא קל עם כל האשכנזים שם באוניברסיטה..."
"שוב תתחיל עם הסיפור של הסטודנט... כפרה, אף אחד לא הכריח
אותך להשתכנז, לשחק אותה מומחה לתולדות יהודי ארצות האיסלאם.
כבר דיברנו עשרים פעם שיותר טוב לעבוד אצל אבא שלך במסעדה,
תראה איך אנחנו חיים- בהודו חיים כבר יותר טוב. אני רוצה לחם
אתה הולך קונה לי די.וי.די"
"נו שתביאי חברות, תראו סרטים, יותר זול מהקולנוע"
"יותר זול?! כל האוכל שהם יאכלו, החשבון חשמל, הלכלוך על
הספות, מספיק אתה מלכלך בעצמך עם כל הבוטנים"
"בחיי, את מדברת כאילו אני איזה עלוקה שכל מה שהיא עושה עושה
לך רע..."
"תתפלא"
"אז אם כל כך רע לך למה את נשארת?"
"שאלה טובה, באמת שאלה טובה"
"נו בחייך, תרגעי, לכל אחד יש את הבעיות שלו... זה יהודים"
"אני צריכה זמן לחשוב"
"בואנה, אגב זמן אני מאחר לשיעור, חייב לרוץ ביי"
טריקה.

"דיברת עם חיים בילינסון בעניין הפרסום של הספר החדש על מכניקה
קינטית?"
"משרד המדע כבר לא מממן את זה, צריך למצוא תורמים"
"זה הכל בגלל ביבי הזה, בחיי..."
"תראה, עדיף למצוא דרכים להתמודד עם הבעיה מאשר לבכות עליה"
"איך הם מצפים שנרכיב פצצות מימן במדינה הזאת כשלא נותנים כסף
אפילו לנייר באוניברסיטה? אני צריך להביא קפה מהבית, עוד מעט
אני אצטרך להביא גם נייר טואלט מהבית, כמו ברוסיה..."
"תשמע, בעניין אחר, דיברתי עם פרופסור הירשזון, הוא אומר שהקהל
שאתה תרצה מולו הוא קהל שלא בדיוק מבין בפיזיקה- אתה צריך
להסביר בלי מונחים, בלי חישובים, בלי רישומים- רק מבחינה
רעיונית איך הפרוטוטייפ עובד"
"סמכי עליי, אני יודע איך להרצות, את כנראה לא יודעת מה זה
ללמד שנה ראשונה פיזיקה באוניברסיטה, באים לך אנשים שבקושי
גמרו צבא, שכחו מה זה נגזרת? שכחו כמה זה אחד ועוד אחד! אתה
צריך חצי שנה רק לעבור איתם על אינטגרלים ונורמלים, בלי פיסיקה
בכלל!"
"כן, אבל פרופסור ברלילובסקי, אתה צריך להבין שאין לי זמן לדבר
איתך על הדברים האלה-"
"מיידלה, בת כמה את?"
"לא שואלים אשה לגילה פרופסור ברלילובסקי!"
"את יודעת מה אני? אני בן 63 שרואה איך המדינה שלנו יורדת
לטימיון בכל שנייה, בכל עקיפה של נהג ישראלי ממוצע, בכל-"
"פרופסור ברלילובסקי, אני אשלח לך באימייל את התוכניות של משרד
הביטחון"
"המחשב שלנו מקולקל מכיוון שאיש המחשבים שאני אישית, יו"ר
המרכז, ביקשתי ממנו לתקן את המחשב לא תיקן אותו ולא טרח אפילו
לבוא לראות מה הבעיה."
"אז אני אשלח בפקס, מה המספר"
"אוי ואבוי, אני מאחר לפגישה עם נשיא האוניברסיטה, אני כבר
אמסור לך בפעם אחרת.... שלום שלום"
טריקה.

"עידו, בחייך, בוא! יש הופעה מחרתיים של שם טוב לוי... בטוח
שאתה לא שמעת את זה בזמן שדפקת את לילך, נכון?"
"אבל הוא.... סתם כזה... לא יודע... אני לא אוהב אותו מספיק
בשביל ללכת"
"נו עידו, איזה נאחס אתה, בוא תצא, יהיו קטעים, בחורות ברמה,
איפה אתה יכול למצוא בחורות שתתאמנה לך חוץ מבהופעה של שם טוב
לוי"
"ואם אני לא רוצה?"
"אז אולי נלך להופעת ג'ז במייקס פלייס? יש שם את המרגרט
אשקרופט טריו, שמעתי שהם גדולים"
"עזוב אותך, אין לי כוח לכל המתנשאים בהופעות ג'ז האלה... כל
מיני בנות מכוערות עם משקפיים עגולים וריח כבד של בצל מהפה,
והבנים הם כזה "בוא'נה אני מנגן יותר טוב ממנו!"- כשבכלל הם
מנגנים על עוד"
"נו עידו, כל דבר שאני אציע אתה תגיד לא? תהיה חבר נו, צריך
לצאת מהבית, ערב שבת, עניינים, כמו פעם..."
"לפני לילך..."
"די, אני לא רוצה לשמוע את השם הזה שוב, נשבע לך- מה עובר
עלייך? אתה לא חי- אתה הולך לשירותים ומדמיין לך אנדרטה עם שלט
על המדף זכוכית שיש לך שם "כאן עמד השמפו נקה 5 של לילך", שם
איזה דיסק- "אוי, שמענו את זה אז כשחזרנו מהסרט על הבחורה
שהתחתנה עם אחיה, ואיזה סקס זה היה...", וזה לא משנה, אפילו
דיסק שקנית אחרי שכבר נפרדתם "וואו, בטח לילך הייתה מה זה
שונאת את זה", אתה עושה שיעורים וממשיך לחכות שהיא תתקשר
ותפריע לך, פתאום אתה קולט שגמרת את השיעורים ואתה מתפלל שהיו
לך עוד שיעורים, אפילו עבודה בספרות או פיסיקה, העיקר שלילך
תתקשר. אתה רואה טלויזיה, סתם חרטא, קיציס ופרידמן- "בואנה...
ראינו את זה כשכאבה לי הבטן ואז לילך עשתה לי מסז'... אתה הולך
לישון כדי לנסות להירגע, מחליף את הבגדים לפיג'מה, מעיף את
הכיסוי מהמיטה, מעיף את השמכה ורואה שלט בצד השני של המיטה
"כאן גרה לילך בשנים 2002-2003, אתה-"
"גמרת את ההרצאה?"
"לא, יש עוד הרבה"
"בואנה, אבי, אתה תכלס הבן הכי חסר טאקט שאני מכיר, יא אללה."
"עזוב אותך טאקט- זה נכון או לא?"
"מה זה משנה... אתה חושב שאתה מנסה לעזור כאילו?"
"לא מנסה לעזור, מנסה להראות לך לאיזה פתטיות הגעת"
"וואו תודה"
"תשמע, אני חושב שמצאתי זמרת שתוכל לראות בלי להיזכר בה"
"איך?"
"היא לא הייתה קיימת כשיצאתם, משהו חדש, ישר מהמכבש"
"ומה היא עושה? רוק כבד, כמו שהיא אוהבת?"
"איזה רוק כבד, פופ עם טוויסט ערבי, יש לה איזה שיר איסתנא
משהו כזה... מרב סימן טוב"
"אתה יודע מה, נבוא נראה, אני צריך עכשיו איזה משהו קליל. יפה
לפחות?"
"יפה זו לא מילה."
"טוב פתאום כשאני מדבר איתך אני רואה שאני מאחר לשיעור תנ"ך
והמורה הזאת רוצחת את המאחרים- ככה"
"אז יאללה ביי אחי"
טריקה.

"בזק שלום, איך אפשר לעזור"
"אפשר בבקשה את הטלפון של חבר הכנסת דניאל בן לולו"
"המספר חסוי אדוני"
"אז אולי חברת הכנסת רוחמה אברהם"
"אני לא חושבת שאני יכולה למצוא לך מספרים של חברי כנסת, אתה
רוצה לדבר איתם, אני אתן לך את המספר של הכנסת"
"אז אולי את הטלפון של הזמרת גלי עטרי"
"אתה יודע איפה היא גרה?"
"לא, תנסי תל אביב"
"יש 9 גלי עטרי בתל אביב"
"תקריאי את הרחובות שלהן כדי שאני אחליט"
"אדוני... דיזנגוף, רשב"א, ה' באייר, פינסקר, המסגר, קלאוזנר,
הפלמ"ח, הוז, בן יהודה"
"מממ... שאלה קשה..."
"אדוני יש עוד לקוחות"
"הלקוחות יחכו, מה את לובשת?"
"אני לובשת מכנסיים אלגנטיות שחורות, וסוודר אדום שסרגה לי
סבתא שלי שתחיה"
"ועל הראש?"
"שיער אסוף עם גומייה אדומה וצעיף שחור ממשי שקניתי בבודפשט,
אדוני... מה זה כל השאלות האלו?"
"שאלות פסיכומטרי, ומה את לובשת מתחת?"
"אדוני!"
"מה את לובשת מתחת?"
"אדוני אני אנתק!"
"נו"
"חוטיני לבן וחזייה תואמת"
"וגרביונים?"
"בוא'נה איך ידעת?"
"יש לי חוש שישי"
"אז תלבשי את החוטיני הזה גם היום בערב?"
"אל תשכח להתאפר ממי,"
"ותביאי את הדיסק של אלברט עמר"
"ותביא הרבה מצב רוח טוב"
"ביי... יאללה לכי, לכי טפלי בלקוחות שלך, צריך להוציא
כסף..."
טריקה.

"איזה יופי של דרשה נתן הרב שפויטפינגר"
"כן, תשמע השבת אני רוצה שתבוא ללמוד איתנו ביחד, נגמור את פרק
ה ובעזרת השם גם את פרק ו'."
"לא... האישה, הולכים להתכסח הרבה השבת... זאתי מתפקרת...
הולכת להתקלח בשבת! עוד מעט גם תדליק אורות... אבל אתה יודע
מוטי, אל תדבר על זה, כביסה מלוכלכת, תן איזה שקר לבן, תגיד
"יצחק מלמד את הילד איך שוטפים כלים" או משהו כזה..."
"בוא'נה לא ידעתי, זה נורא. אתה חייב ללמד אותה לקח, חס וחלילה
רחמנא לצלן, עוד מעט תסתרק בשבת"
"כן אני יודע... תשמע, היום זה לא קל, כל הסיפור הזה... יש
בעבודה שלה כל מיני בחורות, שלא משפיעות עליה לטובה, אומרות לה
כל מיני קשקושים "גם לנשים מותר ללמוד", נראה לי הם גם אמרו לה
שלנשים מותר לקרוא בתורה... כל מיני דברים לא מהעולם הזה."
"תשמע, אני יודע שזה קשה, אל תדאג איצ'ה אני איתך, באמת, רק
תדאג להרחיק אותה מכל זה. מקסימום תגיד לה לא לעבוד, אתה יכול
לפרנס את הבית לבד נכון?"
"כן... אבל אתה יודע, הילדים, ספרי לימוד, כלי כתיבה... אברהם
עוד מעט בן 7, צריך לקנות לו סט מחזורים ורינה באה רוצה לסוע
עם חברות לקונצרט של הפילהרמונית, עד שבכלל עשינו איתה הסכם
בקשר לכל התזמורות האלו צריכים גם לממן איזה 120 שקל
לכרטיס..."
"תשמע, אתה צריך כסף לאיזה תקופה אני יכול להלוות לך, בלי
ריבית בלי כלום, אתה יודע שאני סומך עליך בהכל..."
"לא לא, חס וחלילה, לא, מה פתאום, לא נעים, לא יפה, לא מכובד,
לא במקום... מוטי, באמת שאין צורך, אישתי תתחיל לחפש עבודה
אחרת, אני כבר אדבר איתה"
"באמת... אגב, שמעת על הילדים האלה שזרקו ברמות חזיז על המורה
שלהם?"
"בחיי, איזה חיות יש בארץ הזאת... ותגיד איך הולך לשמעון
במשכני תורה?"
"דווקא בסדר, הוא מסתדר שם יחסית, הרב שמנהל את זה, הרב קוורץ
באמת בן אדם נעים לבריות. הוא קרא את ה"המלצות" בקורות החיים
של שמעון מהישיבות הקודמות וקיבל אותו אפילו בלי להניד עפעף,
בלי להגיד מילה אחת כמו "שיזהר"... ובכלל שמעון התחיל כבר
להיות יותר מנומס בבית, מתייחס לבתיה כמו שצריך ולא מתווכח."
"יפה מאוד, אני אזכור את זה כשאברהם יגיע לגיל 17. אוי יש פה
איזה דביל שהולך עם רמקול וצועק "אין אלוהים"... אני אלך
להתווכח איתו, יאללה ביי, נדבר כבר אחרי שבת."
טריקה

הלכתי ביום שני 24.11.03 בחזרה מחדר הכושר בשעה 10:21 לכיוון
בית הספר בעודי שומע את השיר "Sat Singing" של ג'ורג' הריסון
וראיתי מכונית חונה כשהמפתח תקוע בדלתה. הסתכלתי מסביב ולא
ראיתי אך אחד, אז המשכתי ללכת. כעבור שעתיים חזרתי ולא הייתה
מכונית.