לחיים נמאס כבר מהדברים הרגילים:
ללכת מכות בבית, ללכת מכות בשכונה, ללכת מכות בבית ספר, ללכת
מכות במגרש, לחמם בבית, לחמם בשכונה, לחמם בבית ספר, לחמם
במגרש, ללכת לבית כנסת, ללכת מכות בבית כנסת, לחמם בבית כנסת,
להאמין בקב"ה (הקדוש ברוך הוא), לשנוא ערבים, לחמם ערבים,
וללכת מכות עם ערבים.
הוא רצה שינוי, אבל הוא לא רצה סתם שינוי, הוא רצה להשתאכנז
ולהשתמאלן.
הבעיה הייתה, שלחיים היו סימנים מזהים: הוא היה שחור (יותר
נכון שחום, אבל נוח יותר לכתוב שחור) מדי בשביל להיות אשכנזי,
ערס מדי בשביל להיות שמאלני, ושר יותר מדי שירים מזרחיים
בפומבי.
אבל האם אתם חושבים שזה עצר אותו?
כן, זה עצר אותו לזמן מה, עד שהגיע בכוחות עצמו לפתרון (אל
תשכחו שהוא שחור).
הפתרון של חיים היה ללכת לבית מרקחת ולקנות איפור, ללכת
ל"דיסקיה" (חנות דיסקים בשכונה) ,לקנות שם דיסק של אביב גפן
ולעשות את אחד מהקורסים האלה שהאשכנזים עושים.
הוא גם ניסה לכתוב שירה, אבל זה לא הלך לו, כי הוא לא ידע
לכתוב.
לאחר כמה ימים, עם כל השינויים שעשה, ניסה להתקבל לגוש השמאל
שבבית הספר שלו, אבל הם דחו אותו כי הם חשבו שהוא מסתלבט
עליהם. אח"כ חזר לביתו  ונכנס לדכאון.

הוא לא ידע מה לעשות... הוא חשב קצת ואז החליט ללכת לעשות פן
במספרה החדשה שנפתחה.
הוא חשב שזה מה שיעשה אותו הומו מספיק כדי שהוא יתקבל לגוש
השמאל בבית ספרו.
הוא יצא מביתו הקט והלך לכיוון המספרה עם הדיסקמן שקנה.
החבר'ה בשכונה הבחינו בו ובהתחלה לא זיהו אותו, אבל כשהחל לשיר
"אנחנו דור מזויין" עם סילסולים, הם ישר זיהו שזה הוא.
"חיים, מזה? דפקו אותך בתחת?" שאל אחד מהם.
"לך תזדיין!" התעצבן חיים. "אני עכשיו שמאלני!"
"לך, לך, יא הומו מזדיין בתחת!" אמר לו אחד מהחברים.
"כן, תלך, שמאלני מסריח, מזדיין עם ערבים!" אמר לו מישהו אחר.
"יאללה עזבו אותו, יש מכות!" צעק אחד מאחורה.
"טוב, אבל אחרי זה נזיין אותו במכות." אמר אבא של חיים.

כל השכונה הלכה לראות את המכות וחיים המשיך בדרכו למספרה.
בדרך למספרה, ליד המכולת, הוא פגש איש זקן עם כלב.
"בחור צעיר", פנה הזקן אל חיים, "אני הולך למכולת לקצת זמן.
אתה יכול לשמור לי על הכלבה לרגע בבקשה?"
"כן." ענה חיים.

אחרי חצי שעה חזר הזקן עם שקית ניילון שבתוכה אוכל לכלבים וכמה
אוגרים סיביריים.
"תודה רבה לך." אמר הזקן לחיים.
"בבקשה." ענה חיים.
"שתדע לך, אני מאז שהייתי קטן גידלתי כלבים ואף פעם לא הייתי
קושר אותם לעמוד. אז אל תקשור את הכלב שלך לעמוד בפעם הבאה.
קח את זה כעצה ידידותית ממני, כי אחרת, הכלב שלך לא יהיה שמח
ויפתח רגשי נחיתות." אמר לו הזקן בסבלנות ובאיפוק.
"אבל אין לי כלב!" אמר חיים מתוך אכזבה שלא קיבל קצת כסף על זה
ששמר על הכלבה.
"אה, טוב... אז יש לי עוד עצה בשבילך: אתה לא צריך לשים על
עצמך איפור כבד ולשמוע אביב גפן בשביל להיות שמאלני.
מה שחשוב זה מה שבפנים."
"אבל איך אני אהפוך להיות אשכנזי."
"בחורצ'יק, תבין! מה שחשוב זה מה שבפנים. אני יכול לראות
שבליבך אתה שמאלני."
"תודה על העצה." אמר חיים.
"לא, תודה לך." אמר הזקן והלך לדרכו.
חיים כבר לא רצה לעשות פן, לא רצה להמשיך עם הקורס הזה של
האשכנזים. הוריד את האיפור והפסיק לשמוע אביב גפן.
הוא חזר להיות הערס הרגיל שהיה, רק שהפעם היה שמאלני.
אבל בכל מקרה, כל הערסיות שבו לא עזרה לו במכות נגד כל השכונה
והכינוי "שמאלנומו" ירדוף אותו זמן רב.