א
הדחקה סגולה שרתה בכל,
זמזום החרקים המעיק לא נרשם
בדפי הסיסמוגרף. ההבטחה נותרה מקופלת
כעובר זעקתן הפראית של נערות שנסחטו בגלגלי הפלדה
ונילושו בשמן השרוף
הכבד

היתה בזה מין נסיגה, בשקט
בו קיבלנו את סמיכות הזמן המפכה וחולף לאיטו
כנהר בורות מתוקה

ב
אחר כך עסיס
פירות היער הכחולים של ילדותך
שב והכתים את שדות הכותנה הלבנים של ראשית
נעוריי

רוכנת על שולחני וקוראת: "הלב והראש אחוזים בצבת לפיתתם
הסרטנית, מבטם העז רושף קדימה במורד
נחש העקלתון"

אני נאנח
ומוסיף לכתוב: "לימים נמנה את מטבעות זעמו,
נלקט את קשקשיו הצפודים כקונכיות
לחוף ימינו"

ג
ירקות הערבה הנפרשת הזכירה לנו את גלימות הציידים הראשונים.
בשחר הזמן היו מודים על גורלם הטוב
ומעניקים מנחה של פגרי חיות קטנות
לאליהם העשויים עור ועץ.

בשולי הערבה
נוגס בהתמדה מדבר

ד
קבצן גדול גוף מדדה בעקבותינו בחול
הצהוב, מתעתע

בשולי דיונה נאסף משדה ראייתנו ומגיח לנשום אוויר, ריצודיו
ושקיעתו מדגדגים את נימי נפשנו הנקלשת עד הבלעם
בקפל קרקע
או בלהט כבשן

ה
חניה לעת ערב. שתיקה כתומה מוטלת בחתיכות בינינו,
כקליפת תפוז מרירה

אנו סומכים על אש המחנה שתגן עלינו
מרוחות רעות
ומשדים

ו
דם הציפורניים הכסוסות מחלחל בקרקע.

בטנך שטוחה
וחלקה ומצומצמת, אור אחרון נשבר בה
בריבועים סיביים של כותנה ושל פירות הדר
ושל ימי שרב אזוקים

ז
דבקותי החמוצה מזכירה לך
את זיעת העבדים בספינות שכוחות

בחותרי אני מביט בצוהר הקרוע ולכל מרחב העין
איני מוצא דבר זולת מכת
המשוטים ורחשים זדוניים של זמן נמס

מי שחזר סיפר: "בפאתי דרום קרחונים מתנתקים ונופלים
מגובה שלושים מיליון שנה
לתוך ים אפור וגועש"