אנחנו לא אוכלים ילדים מתים,
אנחנו סוגדים לצביעות,
שריטות, כוויות של סיגריות,
הצלת אותי מחסדי המערכת,
אתה נשאר יותר מדי זמן בתוך החיים שלי,
למה יש אנשים שלא מבינים מתי
ללכת.
(תודה. עכשיו אחד אחר, יפה יותר- )
נסעתי עד אלייך היום,
בשביל לנסוע ולא בשבילך.
איחרתי מלהגיע באמת.
רצית שאכיר את ההורים, שארשים,
שאגור, שאקשיב
למנגינות וסיפורים על בחורות.
הנה היופי שחסכתי, שהיה חסר לי:
להתנתק כשהכי מתקרבים.
תכעס. עכשיו יוקל לי בחברתך.
אינני טובה,
רק מתעוררת,
עם עוצמה כזו של חוסר תלות
גם ערן יעריך קצת פחות
את המשוררת.
למרות התיק מהמזרח,
למרות גלידות סויה,
פחות מהכאב, יותר מהכמעט,
אולי צדקת.
לא באמת אכפת.