|
האם תרקדי אתי, אהובתי
אם רק אבקשך שתתמזגי עמי?
האם אליי יישאוך רגלייך
מבלי שתביטי עוד לאחרייך?
האם תוכל להשתתף דמעתך
במצעד דמעותיי לכבודך?
האם תעשי כל זאת עבור נפשי
כי הלילה את אהובתי?
אם רק תגידי כן, אישה
לא אתמהמה עם הנשיקה
אשר תרעיד גופך לקראתי
ותכשיר אותך לאהבתי.
יכול אני להיות גיבורך, אישה
וכל מכאובייך ישכחו בשנייה
ואתייצב לצדך לנצח-
ממש אמסור גופי לך לשבח.
רק הישבעי ששלי תהיי
ושלעולם לא תשקרי,
אוי, שיט...
שוב מאבד ראשי,
אבל, לכל הרוחות-
את כאן ואני רוצה לחיות.
אז בואי נשכח עצמנו,
נתמסר רק לתשוקתנו,
ניסחף לקצב המנגינה
מהבמה עד המיטה,
כאב לא נדע
כי נשבענו לאהבה.
23/06/01 © |
|
|
צבא זה דבר
מיותר!, באמת,
בשביל מה?
פשוט נגיד
לערבים שאנחנו
ניצוליי שואה
וזה יעבוד!
במקום גדר טובה,
נבנה מסכיי
קולנוע ענקיים,
כמו בדרייב-אין,
ונקרין עליהם כל
היום עמוד האש,
שואה של קלוד
לנצמן, אם הם
יעשו בעיות נביא
להם ספישל
שינדלר, כולל
ראיון עם
אישתו!
סרן בנימין
גלעד, מנסה
טקטיקה אחרת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.