ענת אבישר / אורן. שיר ירושלמי. |
בטרם פתחתי את דלת העץ הכבדה,
זו השוערת את חומת ירושלים העתיקה,
שמעתי היטב איך נע תחת משקוף האבן
השקט של אפס צליל מופלא. וכמו תמיד, איך
הרוח מעיפה מחטי אורן קרובים-רחוקים.
כעת, משנפתחה העיר,
לאט מתיישבת שוב תחת האורן הגדול
ומחפשת בחיוך איצטרובל למזכרת.
איצטרובל
ומהו איצטרובל בכלל?
פרח שבגר.
הוא כבר השליך מעליו
צנוברי געגוע של אורן
לעצמו.
מתוך עבודה בכיתת השירה "מזמור" של כתב העת "משיב הרוח"
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|