טוב שיש לנו פרפרים כאלה שיזכירו לו מידי פעם מהם הדברים
החשובים של החיים.


פרפר נולד ליום חדש.

זמן מועט נשאר לי אך החלטתי לנצל אותו עד תום.
פתחתי עיניים וראיתי שהשמש זורחת ואין אף ענן בשמיים הכחולים.
ראיתי הרבה פרחים, ילדים צוחקים, ולרגע התעצבתי וחשבתי על
דברים שנעלמים ויותר הם לא חוזרים.
איך אנשים מתרגלים לשגרה של חייהם:
לאנשים לצמחים ואפילו לאוויר שהם נושמים.
בלי לדעת מה צופן להם העתיד ובכלל מה יקרה להם מחר הם שוכחים
את הדברים שבאמת חשובים  להם ובכלל.
זה לתת את כל האהבה שלהם לאנשים שאותם הם אוהבים באמת.
לקחת נשימה עמוקה, לחיות את הרגע ולנסות ללכוד בעניינו כל דבר
אפשרי שאלוקים ברא רק בשבילינו - לעינינו.
אולי במבט לאחור אנשים היו משנים את התנהגותם לסביבה, אבל אני
פרפר שנולד בזריחה של יום  יפה זה צריך לנסות וליהנות מהכל כי
שלא כמו שאר היצורים אני חי רק יום  אחד.
אז לפני שאתעופף לי אל השקיעה הנצחית לכם בני האדם אעביר מסר
קצר:
נצלו את הזמן שאלוקים נתן לכם בעולם וחיו את חייכם כאילו
הייתם, ממש כמוני,
פרפרים שחיים רק יום אחד...

                  (מיומנו של פרפר אבוד)