כל הערב חיכיתי
לסימנים מהעולם החיצון
שינערו ממני את החלוק הכחול
כדי שאוכל לעטות מדי ערב
ולצאת לפעולה.

חיכיתי ולא קיבלתי איתות
או סימן או רמז
לקיומם, הייתי מודאגת אבל
החלטתי להיערך בהתאם למצב
החירום החדש ולא להיבהל
ולחכות מוכנה - מנותקת וממורקת
כיאה לאחות קטנה.

שכבתי על מיטתי הפנויה
במדי האטרקציה שלי
התחלתי לדמיין רטטים ולראות קולות,
לשמוע ריח מלוח טיפה,
טעמתי
לקח לי רגע אחד בדיוק עד שהבנתי.

כמו ליצן עצוב
מוקיון עלוב
איפור מרוח
ואף נבול

כמו בכל סוף של לילה או יום
- נסעתי אלייך.