אריק פקח את עיניו לאט, הוא עדיין היה בהלם מהכוח ששאב אותו אל
תוך העננים, הוא היה מבולבל והרגיש מאוד חלש. הוא התרומם
באיטיות על רגליו, כשהוא מרגיש אי יציבות מוחלטת, מתח את
שריריו, פרס את כנפיו הגדולות והחל לסרוק את המקום שבו הוא
נמצא.
החדר כולו היה חשוך חוץ מאור קטן שבקע מהקצה השני של החדר, מן
אור בקצה המנהרה. אריק התחיל להתקדם לאט בתוך החשיכה המוחלטת.
הוא ראה מצוין לאן הוא הולך, ועקף את כל הקופסאות המשונות שהיו
בדרכו אל האור. על קירות החדר לא היה דבר חוץ ממראה אחת ענקית
שאורכה היה כאורך הקיר. אריק הסתקרן להביט בה כדי לראות את
השתקפותו אך פחד - הוא מעולם לא שינה את צורתו, מעולם לא חש את
אותו כאב שעבר עליו כשהיה היה עוד בבסיס, גם כשהיה טורף משהו
לפני אותו יום, צורתו האנושית תמיד נשארה אותו הדבר.
אריק החליט שהוא חייב להתגבר על הפחד האישי שלו, הוא סיבב את
פניו אל המראה, ואז את שאר גופו. בתחילה הוא נבהל ממה שראה, אך
תוך שניות אחדות הרעיון שעשע אותו מאוד. מול המראה עמדה ציפור
ביזארית ענקית, בגובה של כמעט שני מטרים, בלי מקור, אבל עם לוע
די גדול ומתוכו יצאו ארבעה ניבים גדולים וחדים במיוחד. על הקצה
העליון של הלוע היה אף קטן ומעליו נצצו זוג עיניים מלוכסנות
בצבע אדום כהה. גופו היה קשקשים שחורים, ידיו הארוכות כמעט
ונגעו ברצפת האבן של החדר, ורגליו הקצרות היו מקופלות במקצת.
בקצה ראשו היו שתי פירמידות קטנות ומתוך גבו נפרשו שתי כנפיים
ענקיות שנראו ככנפי עטלף. הוא פתח את פיו וממנו יצאה לשון
ארוכה וצרה כלשון נחש.
אריק הספיק להסתכל במראה לא יותר מכמה שניות ואז הוא חזר
להופעתו האנושית, פחות או יותר.
הוא קירב את פניו אל המראה עד שהיה במרחק אפס ממנה, נדמה לו
שהוא ראה משהו בתוך המראה חוץ מדמותו.
אריק התרכז במראה, פתאום הוא הרגיש תפיסה בצוואר. הוא הסתכל
למטה וראה יד של שלד האוחזת בצווארו, לפני שהספיק לנסות להתנגד
לאחיזה, אריק כבר נמשך אל תוך המראה, כל גופו התחיל לכאוב שוב
והוא התעלף.
אריק ישב על כסא עץ גדול ועתיק. לפניו עמד שולחן עץ ארוך ולא
פחות עתיק מהכסא. הוא הסתכל קדימה וראה מולו צל מוזר, לא צל של
אדם ולא צל של מפלצת. הצל היה מכופף וראשו היה גדול מן הרגיל,
בידו היה משהו שנראה כמו מקל הליכה. אריק ניסה להתרכז בצל, "אל
תתאמץ" נשמע קול מכיוון הצל, "ממילא לא תוכל לראות אותי. אינני
דמות, כפי שאתה רואה אותי, ככה אני כל הזמן." הוסיף הצל. אריק
פתח את פיו כדי לומר משהו, אך הצל לא נתן לו אפילו להתחיל,
"אני שמח לראות אותך כאן." אמר הצל, "אני הוא מנהיג המפלצות,
אפשר לקרוא לי מאסטר, אך אני מעדיף שיקראו לי פשוט "הצל". אני
מיד אסביר לך מה אתה עושה כאן ואשמח לענות לך על כל מה
שתרצה."
"אתה מפלצת אריק, אחד מאיתנו" שוב התחיל לדבר הצל, "גם אביך,
צ'ארלי, הוא מפלצת, אבל לא בדיוק אחד מאיתנו. כוחות הרוע
השתלטו עליו והוא לא עוסק במה שאנחנו עוסקים." הוא המשיך.
"אנחנו, קהילת המפלצות, מטרתנו היחידה היא להלחם ברוע, ואני
מקווה שגם אתה תוכל לקחת חלק בזה אחרי שתעבור את מבחן הקבלה".

אריק הביט על הצל בדממה ובראשו אלפי סימני שאלה. "מה זאת אומרת
מבחן? ולמה דווקא עכשיו לקחת אותי ולא כשנולדתי?" שאל אריק.
הצל התקרב אל אריק ונעמד ממש לידו, "לא יכולנו לקחת אותך
כשנולדת - לא ידענו מה יגדל ממך. אתה צריך להבין אותנו אריק,"
אמר הצל, "אתה תוצאה של התערבבות הרוע והטוב. לא יכולנו לדעת
לאיזה כיוון אתה תבחר ללכת, אך בכל מהלך חייך עקבתי אחרי
מעשיך, ואתה הוכחת את עצמך, הוכחת לי שאינך רע. כמובן שיש בך
רוע מסוים, הדגמת אותו מצוין בטבח שעוללת בבסיסך הצבאי, אך עם
זאת אתה שולט בעצמך היטב, וזה ברור לי כי מעולם לא עשית דבר
כזה עד היום. בעקרון, גם אני, אם הייתי צם במשך תקופה ארוכה,
הייתי גם טורף לא מעט בני תמותה תמימים. גם הוכחת את עצמך ביום
שעזבת את צ'ארלי. אני יודע שסגנון חייו לא עניין אותך וזה שימח
אותי".
"ומה לגבי המבחן הזה שאתה אמרת?" שאל אריק.
"הו כן, כמעט שכחתי. אנחנו נעשה לך מבחן קטן כדי לראות אם אתה
מוכן להתקבל אלינו, אביך בזמנו נכשל במבחן זה, אך אמך הצטיינה
בו במיוחד." אמר הצל ופניו התמתחו, היה נדמה שהוא מחייך. "מיד
בתום השיחה אתה תשלח אל אחד הכבישים הראשיים בעולם האנושי, שם
ברכב ספורט כחול, נוסע בן אנוש מטורף שרוצח אנשים כמעט בכל עיר
שבה הוא מבקר. הוא שוסף גרונות לכל קורבנותיו. הוא עושה את זה
במהלך נסיעה כשבידיו חרב גדולה - כל אדם שהוא עובר ליד
מכוניתו, מקבל שריטה מחרב זו. הבעיה היא שהמטורף בדרך לעיר
גדולה, ו..." הצל הביט בשעון עץ ענק שניצב בפינת החדר, "ולדעתי
הוא כבר נכנס אליה, אז המטרה שלך פשוטה יחסית. עליך לשלוף אותו
מן העיר מבלי שישימו לב אליך, מבלי שאיש יראה אותך, ואחרי זה
תהרוג אותו, איך שבא לך. אם תצליח תוכל גם לאכול אותו אם
תרצה".
"זה נשמע יותר מדי פשוט." אמר אריק. "אין פה איזה פח או מכשול
שאני אמור לעבור?" הוא שאל.
"כמובן שיש." אמר הצל בקול רגוע. "כשתהיה בתוך העיר, יהיו לידך
מאות אנשים ואתה תשלח לשם רעב. אם לא תשלוט בעצמך ותטרוף מישהו
מתושבי העיר או שאחד מהם יראה אותך, אתה תיכשל". הצל הסתובב
והחל להתרחק מאריק. "אני מקווה שתהנה." אמר הצל. "שלום לך."
הוא הוסיף ונעלם בתוך הקיר.
אריק התרומם על רגליו, אך לפני שהספיק לקום הרגיש כאילו הוא
נופל, נשאב אל תוך הרצפה. אריק עצם את עיניו, הוא ידע שכשיפקח
אותן שוב, הוא ימצא את עצמו בעיר.
אריק טס במהירות עצומה לכיוון הקרקע. כשפקח את עיניו הוא לא
ראה כלום חוץ מעננים שחורים, אחרי כמה מטרים של טיסה בתוך
העננים הוא הבחין בעיר. העיר לא נראתה לו מוכרת, הוא מעולם לא
ראה עיר כזו, לא בארצות הברית, לא בישראל ולא בסרטים, לא היה
לו מושג איפה הוא נמצא. אריק ריחף די גבוה מעל הכביש הראשי של
העיר, כמעט מיד הוא שם לב למכונית פורד הכחולה שעליה דיבר
"הצל".
אריק הנמיך טוס מעט, אך לא יותר מדי, כדי שאיש מבני התמותה לא
ישים לב אליו, הוא עקב אחרי המכונית כמעט חצי שעה עד שזו נכנסה
לאחד הרחובות הקטנים של העיר, גם שם היו בני אנוש אבל פחות, הם
היו קרובים יותר לכביש בגלל המדרכה הצרה וזה היה המקום המושלם
בשביל הפסיכופט במכונית הכחולה להתחיל לרצוח אנשים. אריק הרגיש
שוב שהבטן נצמדת לגבו, הוא היה מוכן לטרוף עדר פרות באותן
שניות, אך היתה בפניו מטרה, "אני חייב להוכיח את עצמי לצל."
הוא מלמל לעצמו. "אסור לי להיות כמו אבא שלי".
אריק התחיל בטיסה מהירה במיוחד לכיוון הרכב הכחול. כשהיה קרוב
מספיק, נצמד אריק לגג המכונית, החדיר את ציפורניו החדות אל גג
המכונית כשהוא קורע את פח המכונית כאילו היו נייר ומייד המריא
חזרה אל השמיים.
"אני מקווה שהם לא ראו אותי." אמר אריק. מתוך האוטו הכחול
נשמעו צעקות, צרחות עזות לעזרה. חרב ארוכה נשלפה מהחלון הצדדי,
ואחריה הופיע חצי גוף של איש קטן ורזה. האיש נראה מאוד מבוהל
אבל זה לא הפריע לו לנסות לדקור את אריק עם חרבו, ואריק כתגובה
שיחרר יד אחת מאחיזה ברכב ותפס בה את האיש. כאשר האיש היה
בידיו הוא שיחרר את הרכב שהחל בנפילה לכיוון השדות שמעליהם הם
טסו, בשניה שהרכב נחת על הקרקע המוצקה, אריק שמע פיצוץ עז
וכשהביט אל הקרקע הוא ראה להבות ענקיות שצולות את האוטו הקטן.
אריק נחת לא רחוק משם, בשדה חיטה מבודד ושחרר את האיש מידיו,
ברגע שהאיש השתחרר, הוא התחיל לברוח, אבל אריק לא וויתר לו
בקלות. אחרי שהאיש עבר כמה מאות מטרים בשדה הוא נתקל בגוף
משונה. אריק עמד מולו, הביט בעיניו הקטנות והמפוחדות של האיש.
"אתה משחק נכון?" שאל אריק. "אז בוא אני אשחק אתך." הוא הוסיף
מבלי לחכות לתשובת האיש.
אריק תפס את האיש בידיו וזרק אותו בכוח אדיר לגובה, האיש
התרומם לגובה של כעשרה מטרים והחל לצנוח מטה, אך לפני שהספיק
להתרסק, תפס אותו אריק ברגליו, בגובה של כמעט ארבעה מטרים שהם
גובהו של אריק ואורך ידיו.
אריק הלך עם האיש למקום שבו נחתו כדי להביא את חרבו, כשמצא
אריק את החרב, הוא תקע אותה בקרקע כשחוד החרב מכוון לשמים.
אריק הביא את האיש ממש מעל החרב, "עכשיו אתה תרגיש את חרבך
בתוכך." אמר אריק והשליך את האיש מידיו אל הקרע. האיש הספיק
לצרוח רק שניה אחת לפני שנחת עם פיו על החרב וזו עברה לכל
אורכו. אריק הרים את האיש ואת החרב שעליה היה משופד והניח אותו
אל תוך פיו. "אהה, שיפוד נא." אמר לעצמו אריק ובלע את האיש
בשלמותו.
"יפה מאוד אנחנו גאים בך" נשמע קול רגוע. אריק פתח את עיניו,
הוא עמד על ברכיו באולם ענק, בלי דלתות וחלונות, מולו עמד
"הצל" ומאחוריו ישבו אלפי אנשים לבושים בשחור. הוא לא הבין איך
הגיע לאולם, אבל גם לא חשב לשאול, הוא יודע שהרבה דברים מוזרים
קורים במשכנו של "הצל".
"גבירותיי ורבותיי" התחיל שוב הצל, אך הפעם בקול חזק, "אני שמח
לבשר לכם, כי היום, ממש ברגעים אלה, אנחנו מקבלים אלינו מפלצת
חדשה, חזקה וחכמה במיוחד, שמה הוא אריק. אריק הוא בנם של שרי
וצ'ארלי, בנו של הטוב והרע, זרעו של המאסטר קווין".
אריק הסתכל על "הצל" כשזה מתקרב אליו. "ברוך בואך אריק." אמר
הצל והצמיד משהו בכוח אל ליבו של אריק. אריק הרגיש כאב חד
בגופו, הוא הוריד את עיניו וראה שעל עורו הופיע סימן של
כנפיים, כנף אחת לבנה ואחת שחורה. "זהו הסמל שלך, המשקף אותך,
תוצאה של לבן שהוא אמך ושחור שהוא אביך, זהו הסמל שאתה אחד
מאיתנו" אמר הצל, "תהיה גאה בו כמו שאני גאה בך".


28/11/03  בית שמש