פורצים ממני מתוך הצימאון.
צמאה למגע אוהב
לחום ומסירות
של ידיד ושל חבר
של קרוב שכאן עובר.
חרוז אחרי חרוז נשפכים מן העט
אל הנייר שסופג הכל,
גם את הדמעות.
הדף קורא והעט רושמת
אולי להפך ואני כבר
מבולבלת.
צמאה לאהבה, למסירות ודאגה.
כמו מתוך חלום בלהה
מתמסרת לפחד ולדאגה
שמשתקים את גופי
ומסעירים את מוחי
בדמיונות שווא
והמון, המון חרוזים, עכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|