סופרמארקט עמוס, קופה 3

קופאית: שלום גברת.
לקוחה: שלום.
ק: יש כרטיס מועדון?
ל: לא, אין.
ק: חבל. רוצה כרטיס מועדון?
ל: זה עולה כסף?
ק: לא גברת.
ל: אז במה זה כרוך?
ק: במה זה כרוך... אני לא בטוחה גברת, בניילון אני חושבת.
ל: בניילון? לא, לא. אני שואלת איך עושים כרטיס מועדון.
ק: איך עושים? זה, בטח יש מפעל...
ל: מה צריך לעשות כדי שיהיה כרטיס מועדון?
ק: אההה.. סליחה גברת. אני לא מבינה טוב עברית.
ל: זה בסדר.
ק: אני לומדת רק שלוש חודש.
ל: בסדר גמור.
ק: תודה גברת.
ל: אז במה זה כרוך?
ק: את צריכה למלא פרטים שלך בקופה ראשית ואז את לחזור לפה.
ל: אז לא, אין לי זמן לזה היום.
ק: חבל לא?
ל: למה חבל?
ק: זה כרטיס מועדון, זה טוב.
ל: אני מבינה, אבל אני לא רוצה.
ק: טוב. אבל חבל.
ל: טוב.

הקופאית מעבירה את המוצרים ונתקעת במארז מפיות.

ק: לא היה קוד על מפיות?
ל: אני לא יודעת, זה מה שהיה.
ק: זה לא טוב, צריך אחת עם קוד.

ק (לוחצת על כפתור האינטרקום): תגידי לבוריס שיבוא לקופה 3

ל: את יכולה בינתיים להמשיך עם היתר?
ק: יתר?
ל: עם שאר הדברים.
ק: אההה.. סליחה גברת. העברית...
ל: כן. אני יודעת. שלושה חודשים.
ק: כן, שלוש חודש.

בוריס: דא
ק: בוריס, תביא קוד למפיות. גברת לא יודעת.
בוריס: גברת, אין קוד?
ל: לא יודעת. זה מה שהיה.
בוריס: טוב, אני הולך להביא קוד. בשביל זה מביא בוריס.
ק: עוד רגע גברת.
ל: אז אולי תמשיכי בינתיים?
ק: רגע גברת, למה אין סבלנות?
ל: יש סבלנות, אבל למה להתעכב.
ק: או, הנה בוריס.
בוריס: 345566782
ק: תודה בוריס.
ל: תודה בוריס.
בוריס: חרשו.
ל: טוב, עכשיו את ממשיכה?
ק: כן גברת, בטח.

הקומפאית מסיימת להעביר את כל המוצרים.

ק: גברת, זה 327.30
ל (מושיטה אשראי): בבקשה.
ק (לוקחת את הכרטיס): רוצה משהו מהמבצעים?
ל: איזה?
ק: תחתונית אולווייז ב- 9.90
ל: לא
ק: מרק עוף בקופסה ב- 12.90
ל: לא
ק: משחת שיניים בטעם זברה ב- 10.90
ל: זה תוצרת זברה, לא בטעם זברה
ק: אהה... סליחה גברת...
ל: כן, שלוש חודש.
ק: אז רוצה?
ל: לא.
ק: שישיית מים מינרלים ב- 9.90
ל: איזה סוג?
ק: מינרלים.
ל: כן, אבל איזה סוג?
ק: מים.
ל: לא רוצה.
ק: תשלום אחד או שלוש?
ל: כמה יצא?
ק: 327.30
ל: אחד.
ק: מגיע לך עיתון ידיעות
ל: לא צריך.
ק: אבל מגיע
ל: טוב. תודה.
ק: מגיע לך נפילה מאווירון.
ל: סליחה?
ק: מאווירון.
ל: את צוחקת עלי? מה מאווירון?
ק: צוחקת? לא גברת. מעל 300 ש"ח יש לך נפילה מאווירון.
ל: לא צריך.
ק: אולי מישהו אחר, אולי הבן שלך רוצה ליפול מאווירון?
ל: הבן שלי בן 5.
ק: לא נורא. גם בן 5 נופל מאווירון.
ל: לא רוצה, את לא מבינה?
ק: טוב גברת, לא כועס. אני רק עושה עבודה.
ל: אני יודעת, שלוש חודש.
ק: לא. אני ללמוד שלוש חודש. לעבוד רק שבוע שתיים.
ל: טוב, אני יכולה ללכת כבר?
ק: משלוח?
ל: לא.
ק: חנייה?
ל: לא.
ק: חבל.
ל: מה חבל תגידי? את משגעת אותי כבר 10 דקות על כלום. מה חבל?
ק: למה את לא עושה כרטיס מועדון?