|
26.08.00
את גופתי ישיטו על פני המים
בנהר הגדול והחום שזורם תמיד
ואני פקוחת עיניים
אבהה ישר אל תוך גלגל החמה
ובציפה שקטה, חומקת על הגלים
אהה מאכל לדגים.
בדרך מלואנג פרבנג
עד לקמבודיה
אחלוף
על פני בקתות קש
מבלי דעת
על דייגים בסירות קנו
וילדים רוחצים ומשתובבים
קופצים מן העצים הענקיים
אל תוך המים
ואולי גם משתוממים
מי זאת צפה לה ככה שם
במרכז הנהר
עם הפנים לשמים
אישה לבנה
צרובת חמה
ואולי עוד יוכלו להבחין
שאני לא אחת משלהם
למרות שתמיד רציתי
ולא שכחתי את נהר המקונג
במורא האימתני שתמיד הטיל עלי
מהול בהערצה
לעוצמת המים.
וגם במותי
הוא מקום קבורתי
מאכל לדגים שבמים. |
|
|
אנשים, אחיי
לאנושות, רעיי
לסבל- אל תאמרו
נואש! אל תאבדו
את התקוה להשאר
בבור השופכין
שרציתם, במקום
ללכת לבור
השופכין שאינכם
רוצים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.