היום הוא אותו הים כמו לפני שלוש שנים,
הוא ישאר כך גם אחרי שנמות.
אולי הוא יעלה מעט בגלל הנמסות הקרחונים,
אולי הוא ישטוף את כל קו החוף וערים שלמות יעלמו.
הים לא נעלב כשילדים באים אליו ומשתינים בתוכו
גם לא ממבוגר שעושה אותו דבר.
לא מהשמש שמאדה אותו,
מהגשם שמכה בו,
או מהסירות שחותכות בבשר.
אני חושש שלעולם לא אבין את הים
או אותך כשאת אומרת ש: "ים מרגיש לא רק כחול".

יש הרבה דגים בים, את זה כבר כל אדיוט מבין,
אבל אנ'לא רוצה דג - אני רוצה אישה.
אני לא רוצה להיות עם מישהי שמסריחה מהראש
או עם מישהי שאין לי מושג מאיפה היא משתינה.
הדג לא נעלב כשהדייג הורג אותו,
או כשבשוק מוכרים אותו בשקל ותשעים,
אם אני הייתי דג, הייתי בוודאי צועק,
אבל משום מה כל הדגים תמיד שותקים.
אני מודאג שלעולם לא אבין את הדג,
או אותך כשאת אומרת ש:"אלפי רסיסי רגשות יש לים".