לפני שאתם לוחצים על הכותרת, תחשבו טוב טוב, כי אם אין לכם
חשק לקרוא את השטויות והזביולים של ילדה קטנה ומפגרת, בת 14
ועשרה חודשים, שהחליטה לשנוא את החיים שלה, ואת כל מי
שמסביבה.

טוב, אז למי שמכיר אותי, ולמי שלא.. יש לי רק כמה דברים להגיד,
ואני מאוד מצטערת אם הדברים האלה לא לטעמכם, בעצם, זה לא
מעניין לי ת'צורה! אם מפריע לכם, אתם מוזמנים להזיז את העכבר,
ולסגור את החלון, כי אף אחד לא מכריח אתכם לקרוא את זה. ואחרי
זה, אל תבואו אלי בטענות שמה שאני כותבת פה לא 'נחמד'. אל
תגידו שלא הזהרתי אתכם, ואם כן,  אז זה לא ממש מעניין אותי, עם
כל הכבוד.
עוד דבר: יתכן ויהיו פה התפרצויות מסויימות על אנשים, אני
מבקשת לא לקחת ללב, ואם כן, אז שוב, זה לא הכי מעניין אותי.
שיקפוץ העולם. כן, יקפוץ העולם, לא רוצה לקפוץ, שירקוד. לא ממש
משנה לי מה העולם החרא הזה יחליט לעשות, אבל שלא ישתף אותי.
אהה, נזכרתי, אני מתנצלת על גסויות, אם יהיו, אני עדיין לא
כתבתי את היצירה, אבל בכל מקרה, אם יהיו גסויות, אני מתנצלת
מאוד. ואני מבקשת, אל תיקחו את הגסויות שאולי יהיו ביצירה כדי
לא לאשר לי אותה.

טוב, נתחיל?? החלטתי שכנראה אני לא אמשיך לכתוב יצירות, למה?
לא יודעת, יש כל כך הרבה סיבות, אולי זה בגלל שאחרי זה אני סתם
מענה ת'צמי, למה? כי אני רואה כמה שהיצירות שלי הם מזוייפות,
כמה הם "פייק" וכמה שבאמת, לא מעניינות אף אחד, בטח שלא אותי.
האמת, שאני לא יודעת למה אני כותבת פה? אולי זה סתם לקבל תשומת
לב, לשפוך ת'לב שלי בפני כל הגולשים והיוצרים באתר. אולי זה
סתם כדי שאנשים ירחמו עלי? אולי... זה לא ממש משנה, העיקר שזה
יוצא באיזשהו שלב... דרך אגב, עוד בקשה קטנה יש לי, אולי היא
צריכה ללכת בהתחלה, אבל אני לא בן אדם שמשנה מה שהוא כותב אחרי
שהוא כתב את זה, אז אני אכתוב את הבקשה שלי פה: אל תיבהלו
מהאורך, שאולי יהיה לווידוי הזה, אני לא רוצה שאנשים לא יקרוא
בגלל שאין להם 'חשק לקרוא דברים ארוכים ומסובכים'. מצד שני, לא
יהיה כזה הפסד אם אף אחד לא יקרא את זה, כי גם ככה אני בספק אם
זה יעניין מישהו. כן, כן, אני רואה בידיוק מה מצפה לי בתגובות:
"מה את מבלבלת לנו את המוח עם השטויות שלך?? מי צריך ת'זבל הזה
בכלל???" זה פסדר, ככה זה. אני יודעת, אף אחד לא שם קצוץ, וזה
כולל גם אותי. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני בספק אם בכלל
יאשרו לי את הווידוי הזה, כי הוא בכלל לא מתאים לאווירה של
האתר, זאת לא יצירה, אין פה כישרון, זה סתם אני, שכותבת, ומנסה
להוציא את מה שבלב... טוב, נפסיק עם זה, יש לי עיקר להגיע
אליו, ובנתיים אני רחוקה ממנו... אני מניחה שלא מעט קוראים
נרתעו מהמשפט הזה והחליטו, "טוב, אם זה נמשך ככה, אז אין לי
כוח לקרוא" סבבה, אל תקרוא, זה לא שיש מישהו שבכלל הגיע לקטע
הזה...

האיי סיי קיו שלי, מונח על מצב :"לא להפריע" ומה כתוב בהודעת
'לא לפריע' שלי??? "תעזבו אותי בשקטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט,
אפשר לחשוב כמה אני מבקשת"... ובאמת אף אחד לא עוזב אותי בשקט,
עם כל הכוונות הטובות, יש לי כרגע איזה 4 הודעות, ואף אחד לא
מתיייחס לעובדה שרק ביקשתי שיעזבו אותי בשקט. זה די מה שאני
מבקשת מהמון המון אנשים, לא שהם יתייחסו אל זה, אבל ככה זה.
בואו אני אתן לכם דוגמאות, אם זה אמא שלי, או חברות שלי, או
הרופאים המזדיינים (סליחה על הבוטות) שלי, לא משנה כל כך מי
זה, בחיים זה לא יקרה שיתנו לי זמן לעצמי... והנה, הקולות
המתקרציות ביותר של ה"פיפא" נשמעים ברקע, כן כן, מחשב לידי! לא
סובלת את זה!!! זה כל כך מעצבן, וסתם הופך אנשים לעצבניים, גם
אותי, ואני בכלל לא משחקת. והנה שוב אמא שלי רוצה שאני אסדר
ת'חדר, אפילו זמן לשפוך ת'לב אין לי... אתם רואים מה זה????
(אל תענו).

אז אוקי, נחזור לאיפה שלא היינו, אממ, על איזה נושא בא לי
לכתוב עכשיו? אני יודעת, אולי על הרופא המניאק שהרס לי
ת'חיים?? טוב, אולי זה בכלל לא אשמתו... העובדה שהוא "שכח"
לספר לנו, שבניתוח שאני עברתי יש עשרה אחוז מהאנשים שעוברים
אצלו, שאצלם לא מצליח הניתוח. הוא "שכח" בטח, שטויות במיץ
עגבניות! הוא לא שכח להדגיש שאם לא עוברים את הניתוח, נכנסים
לכסא גלגלים! טוב, בגלל שהאידיוט הזה "שכח" הניתוח לא הצליח,
החיים שלי די נהרסו, וזה היה בגיל תשע, מאז לא היו הבדלים
משמעותיים במצב שלי, ז"א, שאם לא הייתי עושה את הניתוח, המצב
שלי עכשיו היה הרבה יותר טוב!!! כי הניתוח הזה שלו, די הרס לי
את החיים, שלא לדבר על שקלקל ועינה את הגוף שלי במשך שנים.
אנטיביוטיקות פה, אנטיביוטיקות שם, אפילו לא... שלא לדבר עם
הבדיקות והטיפולים הכי מגעילים שיש!!! אבל מי אני שאדבר? אני
בטוחה שיש המון אנשים שסובלים הרבה יותר ממני (לא שוכחים
להזכיר לי את זה). כאילו, באיזשהו מקום, אני חייה חיים של ילדה
רגילה, אף אחד לא שם לב למגבלות שלי, חוץ ממני. אני בטוחה
שהמון המון קוראים לא מבינים בכלל בכלל על מה אני מדברת, וזה
בסדר, אני מבינה. זאת לא אשמתכם. בעצם זו לא אשמת אף אחד, ובטח
לא של הרופא האידיוטי הזה!!!

טוב, די לדבר עליו, אני לא רוצה להיזכר בו בכלל, ואל איזה נושא
אני אעבור עכשיו? האמת, שאני לא יודעת, בערך כל מה שקורה בחיים
שלי, שיש לספר עליו, הוא תוצאה של הניתוח הזה... כך שאין לי
עוד נושאים שאני יכולה לספר עליהם בלי להסביר על הניתוח הזה.
ותאמינו לי, שהייתי מספרת לכם בשמחה! העניין הוא, שיש אנשים
שמכירים אותי, ושחיים מסביבי שיתכן והם קוראים את זה עכשיו,
ואני ממש לא רוצה שהם ידעו, אז לצערי אני אצתרך לשמור את
"סיפורי הניתוח" למתישהו, שאנשים שמכירים אותי לא יוכלו לקרוא
לשמוע אותם.

טוב, אני חושבת שמיצינו, את מה שאפשר למצות בכל מקרה, אהה יש
לי עוד נושא... זוכרים את הילדה המושלמת? מי שקרא את השיר
עליה, מבין, מי שלא, אני ממליצה בחום לקרוא אותו. ואם לא בא
לכם, אז לא חובה, בכל מקרה, מי שכן קרא/יקרא יודע במי מדובר,
אלא אם כן זו היא, הילדה המושלמת, הילדה שאני מעריצה, שאני
רוצה להיות כמוה... (מומלץ גם לקרוא את "להיות כמוך") הילדה
שאני מחקה (וגם לקרוא את "קופיקאט") האמת היא, שהסיבה היחידה
שאני כותבת באתר הזה בכלל, היא בגלל שאני רוצה לחקות את הילדה
הזאת, המושלמת, שיודעת בידיוק על מה אני מדברת! שמעו, אני
אתוודה, אני לא יודעת לכתוב, אני בכלל לא מוכשרת, כל מה
שכביכול "מיוחד" בי, לקוח ממנה, לה אתם צריכים לתת את הקרדית
הזה שאתם נותנים לי... כי היא האחת המוכשרת, לא אני, אני סתם
חיקוי שלה. אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, אז עדיף שאני
אפסיק. בכלל מקרה, היא הסיבה היחידה שאני כותבת. ואם משהו יקרה
לה, אני אפסיק לכתוב, מה שבטוח.

"אני לא יכולה!"

-"אין מה לעשות, את חייבת!!!"

"אבל אני לא יכולה, אני לא!"

-"אז מה תעשי? תתאבדי?"

"כן!"

אכן אכן, זוהי שיחה שהייתה לי אתמול עם אמא שלי, כן כן, דיברנו
לבסוף עד 2 וחצי בלילה. אבל כן, באותה שניה, כן חשבתי להפסיק,
לעצור, פשוט זהו, לסיים. אבל אז נזכרתי במשהו שהילדה המושלמת
הזאת אמרה לי: "שלא תעזי לחשוב על זה בכלל!!!" ואני, אני הפרתי
את הבקשה שלה, אני חשבתי על זה... והחלטתי, טוב, אני לא אחשוב
על זה יותר! ונסיתי, באמת שניסיתי, אני מבטיחה לך, ניסיתי, אבל
לא הצלחתי!!! כי זה לא יצא לי מהראש!!! אני מצטערת!!!
אני חוטאת (ככה כותבים את זה?) הרבה בחיים, אני עושה המון המון
דברים שאני מצטערת עליהם, בעיקר כדי להשיג תשומת לב, כן כן,
אני תשומית!!! (מי שלא יודע, זה מישהו שמחפש תשומת לב).
טוב לדעתי אפשר להפסיק לבלבל לקוראים המסכנים שלי את השכל. אני
מקווה שנהנהיתם, בעצם אני מקווה שלא השתעממתם למוות... ואני
מקווה גם שלא תכתבו לי בתגובות משהו כמו: "מה את מבלבלת לנו את
המוח עם השטויות שלך?? מי צריך ת'זבל הזה בכלל???" נשמע לכם
מוכר? טוב, אין לי עוד הרבה לספר, האמת שיש לי, אבל זה לא הזמן
או המקום לספר אותם. אז, שיהיה לכולכם חיים יפים ונחמדים! ואני
רק רוצה לציין שאני לא מתכוונת לפגוע באף אחד ובשום דבר!
תודה.

מתה עלייך עולם! בהערכה רבה -סיון