מדלגת מסלע לסלע, קופצת עם יעלים.
דוהרת עם סוסי הפרא במישורים, חופשיים.
דואה ועגה עם העיטים בעודם חגים.
צוללת ומשתוללת עם דולפינים משתובבים.
מורי ומדריכי בתורת החיים.
נוסקת גבוה בשחקים, מבלה עם, נפץ!
מתעוררת מחלום עבר, מתרסקת על צינורות מתכתיים,
כדורי כסף, בגופות נטולי חיים, ננעצים.
ציפורני מתכת בגופות פלסטיים,
ערמות גומי שחור, מיכלים ריקים ובקבוקים.
עצים חרוכים, שבילים מושחרים,
מפלצות מונעות באנרגיית מוות בדרכים.
צופה בעולם בו גדול ערכו של אבק לבן מלב פועם,
בו מוטות שנהב נלקחים ממה שבמישורים היה רועם.
היופי מת,
הכסף שולט.
ואני?
חיה רק בקושי, נשכחת מילדי הנוראים.
כלואה בכלוב מזהב לבן,  צופה בכם,  בני האלוהים.