מדי יום ויום כולם מביטים בפניה
ורק אני מבחינה בעצב ששרוי בעינייה
היא נראת מאוד בודדה ומבולבלת
אבל קשה לראות על מה היא חושבת
היא לא אומרת אפילו מילה
ישר מתיישבת ומתחילה בתפילה
ישר עוצמת עיניים ועפה רחוק
מנסה בכל כוחה את רגשותיה למחוק
ואני מסתכלת עליה בעצב
ומגלה שבעצם
זאת הילדה שאני רואה במראה
זאת בעצם השתקפותי המרה
שאף אחד אותה לא יכול לראות
כי אני עוצרת את הדמעות
זאת הילדה שאני רואה במראה
ואני מנסה להבין מה לה קרה
ליד אנשים היא תמיד מחייכת ושמחה
אבל כשמגיעה הביתה מורידה את המסכה