ישבתי לי במרכזו של החדר הריק.
רק ישבתי שם, לבד.
ניסיתי לחזור אל אותה שלווה מתוקה
אותה שלווה שהצליחה בדרך מסויימת
לאסוף בתוכי את השברים, שהתנפצו לכל עבר במכה קרה
מקשיבה לצלילים המתגלגלים, ומחפשת אחר שקט בתוכי.

הצלילים מתנגנים בבהירות, אך בפנים הכל מעורפל.
מנסה להתמקד בנקודה מסויימת,
והבזקים של רגע מפרים את האיזון
הם לא מניחים לי להרגע
כמו מפזרים את אותם רסיסים ארורים מתוכי
בחלל החדר הריק

והצלילים שמתנגנים כבר לא חדים כל כך
הכל מעורפל גם מסביבי
והחדר לא ריק עכשיו
אי שקט אפור השתלט גם עליו

והזמן עובר, חולף לו..
כמו חול עדין ודק שחומק לי מבין האצבעות.
וככל שהיטיב להחליק אותו חול חלק מתוך כף ידי
כך התגבר הערפל
ואותם צלילים רק הלכו והתרחקו
ומתוך עיניי מפלים של דמעות זרמו באיטיות

ואני מצאתי את עצמי
יושבת במרכזו של חדר חשוך לחלוטין,
אך לא ריק כל כך עכשיו
מסביבי גרגירי החול שמתרבים בכל שניה שעוברת
ואותם מפלי דמעות שיוצרים עם הזמן אגם
שגדל וגואה, ואני לא מצליחה להפסיק.

מיואשת, כמעט חסרת הכרה,
נשכבתי על גבי, עוצמת את העיניים בכוח.
כשהכל נראה אבוד,
חשתי במין נצנוץ משונה של אור מרצד מעליי
וברחש מוכר שמזמזם באוזני.
פקחתי את העיניים, ומצאתי את עצמי שוכבת
על גבעה של חול, לרגליה נושק ים
הנושא בתוכו נעימה של גלים
וכשהרוח נשבה, והעננים זזו,
מעלי התגלה אור חלבי של ירח מלא

רק ישבתי שם, לבד.
חזרתי אל אותה שלווה מתוקה
אותה שלווה שהצליחה בדרך מסויימת
לאסוף בתוכי את השברים, שהתנפצו לכל עבר במכה קרה
מקשיבה לגלים המתגלגלים, ומוצאת את השקט בתוכי.