"ארבע מאות חמישים שקל אני בא!".
"מה הקטע? סגרנו על שלוש מאות שקל לפני חודש, בסה"כ שיר אחד,
ויום לפני האירוע אתה תוקע אותי. אתה יודע מה? לך תזדיין!"
טרקתי את הטלפון עצבני.

חנה, זוגתי בשנה האחרונה שוקדת כבר חודש ימים יחד עם משפחתי
וחברים קרובים להפתיע אותי ביום ההולדת השלושים לחיי, בערב יום
חמישי בו אני יוצא הביתה לאפטר מהמילואים המפרכים בג'בלייה
צפון.

הכל היה סגור מבחינתה, ההפתעה מושלמת, הפעם היא תצליח. בניגוד
לפעמים קודמות בהן תמיד הרחתי משהו. היא טענה בעבר כי היא עוד
תצליח להפתיע אותי בדיוק כמו שפעם אחר פעם אני מפתיע אותה.

"144 שלום מדברת ליאת".
"ערב טוב ליאת, אני מבקש שלושה מספרי טלפון: חנן יובל, עוזי
חיטמן ודני רובס".

20:15 אני מגיע מסריח ומפוייח על מדי ב' לבית הוריי.
בחצר עוברת בי צמרמורת. כל חבריי ובנות זוגם, משפחתי ומשפחת,
עומדים ושרים, "יום הולדת שמח" וזאת על רקע תפאורה מדהימה של
נרות ובופה שלא היה מבייש את אהרוני, בוקששתר ומסעדת קרן יחד.

בדיוק ב20:29, נכנס דני רובס עם גיטרה לחצר הוריי ושר את: "היא
כל כך יפה".
כרעתי ברך לפני חנה, טבעת יהלום בידי: "האם תינשאי לי?"

כולם המומים. כולם דמעו. נתתי לדני שלושת אלפים חמש מאות שקלים
וברכתי אותו לשלום.