אני יושבת בחדר ומביטה בנר
וכל יום שעובר מתפללת יותר
מתפללת שהנר ידעך
מתפללת שאהבתי אלייך תישכח
אבל הנר בשלו - לא מפסיק לדלוק
כמו אהבתי אלייך שאי-אפשר לכבות
נדמה כאילו הלהבה מנסה לדבר
אך כמו אהבתי היא שותקת
ונדמה כאילו הזמן לא עובר
והלהבה לא מפסיקה - היא בוערת
ואני עדיין יושבת בחושך ועיניי עם דמעות
מנסה בכל כוחי לא להישבר ולא לבכות
רק הנר עושה עיגול קטן של אור
ומאיר את תמונתך מתוך השחור
מסתכלת בהשתקפות הנר בשולחן
וכל-כך רוצה שתהייה איתי כאן
אבל אתה במקום אחר ובטח חושב על דברים אחרים
ולא עושה שום מאמץ שנחזור להיות חברים
אני רוצה לדעת אם אתה עדיין חושב עליי
אולי הלהבה מסמלת את אהבתך אליי - אולי
ואולי אני סתם משלה את עצמי שוב ושוב
ולא מבינה שלך זה בכלל לא חשוב
אני מתלבטת אם לכבות את הנר
ולתת לכל הסיפור להיגמר
או להמשיך להתבונן בו עוד שעות
ולהמשיך להתפלל ולקוות
תמונתך עומדת מאחורי הנר
ועוברת בי תחושה שאני לא יכולה לתאר:
מסתכלת על שפתייך ורוצה נשיקה
מסתכלת על ידייך ורוצה עוד נגיעה
אבל אבקש רק עוד חיבוק אחד, אחרון
כדי שאוכל סוף-סוף להירדם ולישון
אבל יש לי תחושה שאמשיך לשבת מול הנר
ושאתה לא תיתן לליבי להשתחרר
השעווה נמסה, נמסה מהר
ואני עדיין לא מבינה איך הכל יכל להיגמר
אני מאוד עייפה ועיניי נעצמות
אבל הלהבה לא רוצה להיכבות
אז אני עוצמת עיניים וחושבת עלייך
ובשניה אחת מכבה את האור שהאיר את פנייך
ובכך נגמר הסיפור שלך ושלי
ידידות, אהבה, אכזבה ובכי
אני תמיד אחייך כשאחשוב עלייך
ואדליק את הנר אם ארצה לראות את פנייך