כשיצאת מן האדמה ניראת כאילו באת מן העולם האחר,
גאה וזקוף עמדת כמו פסל אצילי,לובן גופך האיר כהילה סביב
וידיי כמגנט נמשכו ורצו ללטף לאורך כל מיתרי חמוקיך.
ליטפתי את ראשך השחור, את שערותייך הארוכות והפרועות שדגדגו
בין אצבעותיי והעבירו זרמים לכל אורכי.
נגעתי בשפתייך האדומות כדם ומצצתי כל שפה עד תום, לשונותינו
ניפגשו כשני נחשים וריקדו לצליל החליל בפיו של האחר.
אז הסתכלתי לתוך עינייך השחורות כבור ללא תחתית וראיתי את
תשוקתך הזקורה ,חסרת המנוחה, מצטרפת למחול הנחשים.
פתאום מצאנו את עצמנו על האדמה שם עטפתי את גופך הצנום עד
שנעלם בגופי הבתולי והרגשתי איך לאט לאט הוא מגיב ומתעורר
אלי.
אצבעותיי החלו לרפרף ולחקור את כולך מבעד לכותונת.
התעכבתי על זוג פטמותיך בתחילה ליטפתי רק עם כרית האצבע סביב
סביב עד שתפסתי אותן והשחזתי אותן במרץ לקרב.
כמו מעצמה ירדה ידי לבטן כאומרת "אל תדאגי אני יודעת את
העבודה" ומשם יותר למטה... לטבור, כשאצבעי פישפשה וחיפשה בתוכו
אוצרות.
אחרי שלא מצאה ירדה וגיששה ואז הבינה שהאוצר בידה כי היא פצחה
במחול מטורף, היד השניה מיהרה להשתתף בשמחת בית השואבה כשהן
אחזו בחניתך וחידדו אותה עד שהזדקפה והיתה מוכנה לקרב.
מיד הכנסתי אותה לתוכי ויצאני יחד למלחמה, בתחילה אתה כפרש
מיומן מראה לי מכישורייך ואח"כ אני רכבתי על הסוס, תחילה
בהיסוס ולאט לאט תפסתי תאוצה ובדהרה הגענו אל הסוף המר.
אלא שבקרב הזה לא היו מפסידים.