לרגע אחד שמעתי ציפורים במוחי, עצרתי, ניסיתי להקשיב מקרוב,
קירבתי אוזניים אחת לשנייה ונעצתי את העיניים יותר עמוק בתוך
הגולגולת אולי אצליח לראות אותן, את הציפורים שבמוח.
הרבה דם, רעשי גלגלים ומין חלקים לבנים ורכים שכאלה אבל
ציפורים, "יוק", אין, גורנישט, מפיש, "מפיש מפיש..." טוב אולי
ברחו.
לרגע אחד אני שומע את עצמי מספר לעצמי סיפורים על ציפורים
שבמוח, איך ראיתי אותן עפות ויפות כולל הקינים שלהן עם גוזלים
וביצים וביאליק, כן, "לציפור בין העצים" או אולי בין האונות
שלי...
החלטתי לשים דחליל, מורה לטבע נקרא לו, אחד שמבין בציפורים
ובחרקים, נעמיד, נחבר בגדים, כובע קש ואולי מטאטא לידיים כזה,
שהציפורים חושבות שהוא מקל ישיבה ואז הן באות ויושבות עליו.
הציפורים במוח כמו ציפורים נודדות באות רק שחם או שהן כל הזמן
שם? מה הן מביאות לי "מארצות החום אל חלוני"? מעניין האם גם יש
יונת דואר שמביאה מכתבים ורעיונות חדשים כל הזמן? נשמע הגיוני,
יונת רעיונות דואר במוחי שדואגת כל הזמן לחדש ולשבש את
מחשבותי, להריץ אותי לכאן מכאן ומשם.
לרגע אחד נדמה שיש ציפורים במוחי, מצייצות, מכנפות, מטילות
ובכלל חיות שם ועושות בלאגן במחשבות. |